אני בת 31 נפגשתי עם מספר רב של בחורים אך בכל פעם שהעניין תפס תאוצה והקשר התחיל להיות רציני יותר הגיעה נסיגה מצידי. אני מרגישה כי איבדתי זמן יקר והחמצתי מספר הזדמנויות איך איני יכולה להתגבר על התנהגות זו, ואינני יודעת מה לעשות ומה הבעיה אצלי. ממה זה נובע ? ואיך אני יכולה להתמודד.
תשובה
לפעמים הפיתרון הוא מציאת השאלה הנכונה. ברגע שעלית על השאלה הרי יש לך חצי פיתרון לבעיה לכן השאלה היא ממה את נסוגה? זו שאלת המפתח.
ברור לך כי הנסיגה היא פנימית אצלך, אינך מספרת שהבחורים עמם את נפגשת אינם מספיק אינטליגנטים, או משדרים על אותו גל, רזים מידי או שמנים וכו' מכאן עלינו לצאת ולבדוק מה הוא הגורם שמביא אותך להירתע.
האם זה חשש מהמחויבות כלפי בן הזוג? האם המחשבה על כך שלאחר החתונה אי אפשר להיות צפור דרור ויש להתחשב בבן הזוג? או זה בגלל שאת חוששת מהאחריות כלפי הילדים וההורות? בגלל חרדה שמא יש כאן "מקח טעות" או שפשוט בגלל שאת חוששת ובצדק מהחלטה גורלית שתקבע מי יהיה בן זוגך לכל החיים?
אם את מסוגלת לשבת עם עצמך, מול המראה, ולשאול את עצמך שאלות נוקבות וגם להשיב עליהן באמינות מוחלטת תוכל להגיע לפתרון הבעיה שמפריעה לך.
מה שצריך לקחת בחשבון הוא ששאלות מסוג לא נובעים רק מתוך אישיותנו בלבד, חלקם נובעים מתוך 'הבחירה החופשית' שנתן הקב"ה לאדם ומתוך כך עולים כל הזמן במוחינו שאלות של בחירה ואלטרנטיבות שונות. זה נכון לגבי המצוות וזה נכון לגבי כל נושא בעולם וגם 'בחירת בן או בת זוג'.
לכן בשביל להיות פרקטי אציע לך להפסיק רגע לחשוב על מה אני יכולה להרויח מול ההפסד של כל המחשבות אודות הבחור הזה עם יתרונותיה וזה עם חסרונותיה אנא שנסי מותניים - האמיני שזה שהקב"ה מזמן לך הוא הזיווג ההגון והנכון ע"מ ללוות אותך עד 120 שנה ולעזור לך לתקן את עצמך !!