שלום,
נשואה כ3 שנים 1. ובגדול מתכננים עוד אחד בקרוב..אבל..
היחסים שלנו לא טובים כבר תקופה...
הייתה תקופה ארוכה שהרגשתי שהוא רואה אותי כמובנת מאליה ולא משנה כמה פעמים דיברתי איתו על הנושא.. תמיד היו משהו כמו שבועיים טובים ואז שבועיים שלושה ממש ממש גרועים..
חשוב לי לציין כי כשהכרנו הוא היה האדם הכי רגיש, מבין ומכיל שיש והתפשרתי על דברים אחרים בו (השכלה,הכנסה, מראה, איכות משפחה וכו') כי חשבתי שההתנהגות שלו היא החשובה ביותר- וזה מה שהכי רציתי בבן זוג לחיים.
אומנם אני רק בת 27 אבל עברתי חיים מאד לא פשוטים וכאן זה לא המקום לפרט...
לפני מס' שבועות התחלנו ללכת לטיפול זוגי- וגם את זה לקח לי זמן רב לשכנע אותו לעשות. הדבר עזר למס' שבועות אבל עכשיו אני מרגישה שההתנהגות הקודמת חזרה...
לפעמים בא לי לשבור את הכלים ולעזוב! הרי הסיבה שהתחתנתי איתו כבר לא ניראית באופק....
מצד שני, אני מבחינה הכי אגואיסטית שיש רוצה עוד ילדים עכשיו- גם כאחים לקטנה שלי וגם כי אני כבר לא מאד מאד צעירה שיכולה להמתין לנצח (רוצה לפחות 4)...
מה אני רוצה כאן? אני לא בטוחה...קצת הכוונה..האם זה נכון לפרק את המשפחה במצב כזה? האם עלי לזנוח את הכמיהה שלי למשפחה? (גם אם נתגרש אני לא חושבת שאתחתן שוב...)
תודה