אני ממש אשמח אם זה לא ייתפרסם,ואם כן אז אם אפשר שזה יהיה בשינוי פרטים.. תודה!
אני בת 16,ובעיקרון-אני נחשבת לדיי דוסית.
תמיד אני הייתי הזאתי שלא בעד חבר בגיל הזה. הייתי אומרת לחברות שלי:"בשביל מה אתן צריכות את זה?מה זה ייתן לכן?",וכשהיו לי חברות שהיו אומרות שממש בא להן חבר הייתי אומרת להן שזה רק פוגע וזה הגיל שבו בונים את עצמך וכ'ו..
(ברור שאם למישהי היה חבר הייתי מפרגנת לה ותומכת בה..).
ואני כן מדברת עם בנים אבל חבר-ממש לא בכיוון הזה.
אבל..
יש מישהו מהיישוב שלי.. השנה סוגשל נהיינו בקשר..אני מסתמסת איתו לפעמים,אנחנו מדברים כשהוא נמצא.. וזה לא קשר הדוק, לפעמים עוברים כמה שבועות ואנחנו בקושי מדברים..
אני חברה טובה מאוד של אחותו ויוצא שאני רואה אותו הרבה.
אני חושבת שאני אוהבת אותו. ואני באמת לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד ממש באלי להגיד לו את זה (למרות שאני יודעת שהוא אולי קצת ייבהל. הוא קצת דוס בעצמו והוא בכלל לא חושב עליי בקטע כזה.).
מצד שני, אני רוצה להפסיק לאהוב אותו. אני כבר מרגישה איך זה פוגע בי.. כל הזמן אני חושבת על דברים שאני עושה-מה הוא יחשוב על זה?מה הוא היה עושה? מה הוא עושה עכשיו? והכל זה-הוא והוא והוא והוא והוא.. ואני כאילו משנה את עצמי בשבילו..
מצד שלישי-זה כיף לי לאהוב אותו.. זה כיף לי להיות תלויה בזה.. לא יודעת להסביר..
ברור שאני מעדיפה להפסיק עם זה..זה באמת פוגע בי.. אבל אם אני לא מצליחה להפסיק עם זה (וניסיתי לא לדבר איתו הרבה זמן,לא עזר..) אז אני כן מנסה להנות מזה..
ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה. כי אני כן רוצה להיות חברה שלו. או לפחות לדבר איתו ולהכיר אותו.
אבל אני כן רוצה שלא יהיה לי אכפת ממנו. ולחזור להיות מי שאני בלי שזה ישפיע עליי..
אבל אני לא מצליחה. באמת. אני מבינה שזה באמת לא טוב,ושהרגש שולט בי עכשיו, ושאני אצטער עלזה.
אבל באמת אני לא יכולה..
ואני לא מצליחה לשכנע את עצמי כמו ששכנעתי את החברות שלי.. אני לא מצליחה לצאת מזה.
אני באמת לא יודעת מה לעשות..מרגישה מתוסבכת ומבולבלת כלכך..
תודה רבה!!