הרב שלום
יצאתי מזה שלושה חודשים עם בחור חוזר בתשובה בתחילת דרכו אדם טוב לב, אכפתי, דואג מפרגן,אך עם זאת היה חסר לי חוסן, ביטחון (תורני, כלכלי, מקצועי ואף בריאותי) הרגשתי שאני לא יכולה לתת לעצמי לשחרר ולשתף עד הסוף. יצא שדי במשך כל הקשר דחפתי את העניינים אם זה: מציאת מסגרת לימוד תורנית, מקצועית וגם בדיקות בריאותיות. בכל התקופה שיצאנו הרגשתי מסדרת לו את העניינים. והיה חסר לי את המקום התומך מצידו. הרב כתב שהבריא בבית הוא, שהבעל יותר חזק ואיתן מהאשה, והיא נשענת עליו. יש לבחור חבר טוב שליווה אותו במשך כל הקשר שלנוויעץ לו היכן לטייל והזמין אותנו לארוחה והכין לנו ארוחה לאחד הטיולים הרגשתי שאפילו השאלות שהבחור שואל אותי הן של החבר. הבחור החליט להציע לי נישואים בצורה מושקעת כאשר עוד לא דיברנו על כך והזכרנו את המילה חתונה בשום צורה. הייתי מופתעת מאוד מהסיטואציה בהלם לא ידעתי מה לומר במצב הזה! הוא מחכה לתשובה והחבר גם כן. אמרתי: כן! הרגשתי שאני במעמד לא נעים. החלטי שלא מפרסמים שום דבר. ואז הגענו להחלטה שאני צריכה לקחת פסק זמן למשך כמה ימים וזה מה שעשינו. לאחר הפסקה דיברנו ארוכות הבחור רצה לדעת שאני בטוח איתו אמרתי שאני עוד צריכה זמן להכיר אותו ואת המישפחה שלו והוא את שלי והוא הסכים.ואחרי אותו יום הבחור נעלם ניתק את עצמו מימני מהחברים התחלתי לדאוג חשבתי שקרה משהו הוא לא ענה לטלפונים ולא להודעות ואחר כך החבר יצר איתי קשר וגם כן דאג חשבנו יחד מה לעשות החבר הלך לדירה שלו לדירה של ההורים אחרי שבוע רק הצלחתי לתפוס אותו. כל אותו הזמן עדכנו אחד את השני ואז אחרי שדיברנו החלטי שניפרד. לאחר מחשבה ראיתי בחבר המון עוצמה, כוח, וטוב לב גדול דברים שמאוד מצאו חן בעיניי וקסמו לי השאלה שלי היא מוסרית חשבתי להציע לאותו חבר טוב לצאת איתי האם אני יכולה לעשות זאת?