מבקשת שהשאלה לא תפורסם.תודה
בתי בת 25 סיימה תואר ראשון.אחרי שנת השירות העדיפה ללמוד במסגרת חילונית-לא אהבנו אבל זרמנו.
גרה במעונות הסטודנטים וכל הגעה הביתה ראינו למורת רוחנו את הלבוש הולך ונעשה בעיתי יותר,היו כעסים,בכיות,"אני שונה מכן","גדולה"וכו וכו.לפני כשנה-שנתיים עשיתי שינוי בחשיבה והחלטתי לקבלה באהבה(קצת מעושה,לצערי)למרות הכל. היא שכרה דירה תקופה ועבדה וחוזרת הביתה אחת לשבועיים אך,ההקצנה נמשכת:עוד עגיל ועוד שניים,ויום אחד ראיתי אצלה נרגילה ובפעם אחרת סגריות.א. הצילו אני ממש פוחדת:לדבר,לשתוק,להתעלם???היא מתדרדרת.. ב.היה לה פעמיים קשר טוב ממושך עם שני בחורים דתיים והחליטו לסיימו אחרי כשנה(אופי שונה).כעת, בזמנה החפשי,נפגשת עם כל מני דתלשים /יות וידידים (לטיול,סרט,בית קפה),הציעו לה בחור ולאחר מס' פגישות הפסיקה. סיפרה שהרגישה שהוא כמו אחד הידידים ולא כחבר למטרת נישואין ובכלל היא בכתה ואמרה שלא יודעת למה אין לה חשק לקשר. אני מודאגת מההתנהלות כואבת את הבושה ופוחדת עליה. מבקשת את עצתך. תודה רבה