שלום לכם,
יש משפט של הרב קוק שאומר "אני מדבר לא כי יש לי כח לדבר אלא כי אין לי כח לשתוק"
אני בתקופה קצת מורכבת בחיים, תקופה של הרבה אור ובמקביל הרבה חושך, והנסיון להכיל שניהם.
מצד אחד, ב"ה יוצאת עם מישהו באמת מקסים ושהיה טוב בפגישות ובע"ה מקוה גם שימשיך להתקדם.
מצד שני, וכאן המורכבות, כשיוצאים פתאום יש דברים שנהיים הרבה יותר מורכבים, וכאן עולה נקודה שאני בטוחה שלא רק אני נפגשת איתה אבל אני מבקשת כלים ממכם למה אני יכולה לעשות.. והיא הקשר עם ההורים.
ב"ה יש לי הורים טובים ובאמת מיוחדים אלא שאני מרגישה הרבה פעמים שהם לא באמת מבינים אותי מהמקום שלי, ואני אסביר, ב"ה אני באמת גדולה כבר, אחרי שירות לאומי ואחרי אולפנה ואחרי התחלת לימודים.. אני מרגישה שהגעתי לנקודה שכן בניתי את עצמי באיזשהו מקום, שכן הגעתי למקום שאני כבר בעצמי עוסקת בחינוך ובכל זאת.. הרבה פעמים שאני מגיעה הביתה אני מרגישה שמנסים לחנך אותי, אני חושבת שבגלל שפגשתי במשך השנים בתים שונים ודרכי חינוך שונות יש לי אולי נקודת הסתכלות קצת ביקורתית כלפי היחס של ההורים שלי כלפי, אני יכולה למצוא עוד כמה הסברים שזה יכול להגיע משם, אבל בשורה התחתונה אני קצת מתבאסת מהקשר שלי עם ההורים שלי.. ומהיחס שיש לפעמים.. וכשזה פוגש בקשר, כשאני יוצאת, אני מרגישה שזה גם נכנס וחוסם ומריע.
אשמח לכלים. ודה על ההקשבה.
אשמח אם זה לא יעבור הלאה ולא יפורסם באתר, תודה