שלום:)
תמיד היתי מהאנשים שמבררים וחוקרים בכל הקטע הזה של האמונפה, גדלתי בבית ממש דוס ובערך בכיתה ח ככה הכרתי את ה''עולם הגדול''.. וביחוד ב-ט' כשיצאתי לאולפנה.
תמיד תמיד רציתי לחזור בשאלה. אני חושבת שהחלטתי אולי 20 פעם שאני עושה את זה ועדיין זה לא קרה, כן היו פעמים שעשיתי דברים של התפרקות ש'הרגיעו אותי' נגיד שחיללתי שבת בכוונה אחרי שכולם היו הולכים לישון בערב שבת היתי לוקחת ממחשב נייד אלי למיטה ורואה בו סרטים שגם הם בלשון המעטה היוו התפרקות לא קטנה...
לא נהיתי חילוניה, אני נראית דתיה והכל אבל פשוט הפסקתי לשים על ההלכות. רציתי שוקולד והיתי בשרית אז זה בכלל לא הפריע לי וכבר יצא לי מהמודעות העניין הזה של לחכות בין בשר לחלב וזה.
אני מדריכה ולא להשוויץ או משהו אבל מאוד מעריכים אותי בסניף ויש לי את המילה שלי בשבט שאני מדריכה(אני מדריכה גדולים) השבט שלי די מורכב ויצא שממש היויתי מקום פריקה להמון חניכות. היו לי סיפורים הזויים בשבט שלא כאן המקום לפרט אבל בגדול ממש יצא לי לדבר איתן בקטע עמוק ולעזור ולייעץ וקיצר להיות הדמות האחראית בכל העסק כי מש תפסו ממני
ההדרכה נגיד ממש חסמה אותי ומנעה ממני לעשות דברים אפילו בקטע הכי מטומטם..לא הלכתי עם שרוול קצר בשכונה אפילו שבאולפנה אני כן אלך ככה כי אולי החניכות יראו אותי.(חשוב לי להבהיר שאני כן נחשבת דוסית אםילו מאוד)לא עשיתי המון דברים כי אני מדריכה ובגלל שההדרכה לקחה לי נתח די משמעותי מעצמי הרגשתי שאני צריכה להתנהג בהתאם והמון דברים שאני חושבת שהיתי עושה אם לא היתי ממדריכה לא עשיתי.
השנה בשביעית ניתה לי שנה די מורכבת אפשר לומר וממש התבגרתי ב''ה. התחזקה לי האממונה בקב''ה ובעצמי, שיש לי כוחות וקיצר ממש גדלתי מבחינה נפשית. נהיתי אדם יותר שמח וכו.
הענניין הוא שכל הזמן קיים בי עדיין הרצון לפרוץ את הגבולות- ללכת לעשן, נרגילה, סמים, בגדים לא צנועים, חבר, להיות במועדונים, פשוט להתפרק ולזרוק הכללללל
אני מאוד מבולבלת. מצד אחד הדברים שבניתי בעצמי והאמונה מקב''ה מרגישה לי אמיתית ונכונה ולא ממשו חורטט אלא זה דברים שעבדתי עליהם שנים וב''ה הגעתי אליהם לאט לאט, ומצד שני כל הזממן נשאר לי הרצון ההפוך, אני כל הזמן חיה עם רגשות סותרים. יום אחד באלי להיות הכי דוסית ואני לובשת חצאיות ארוכות וזה ואחכ פתאום באלי להתפרק בטירוףף
אני חוסמת את עצמי ולו