שלום..
לא מזמן היה לי קשר עם בחור וזה נגמר.שנינו דתיים אבל הוא לא שומר נגיעה.במהלך הקשר נגענו אחד בשני ועכשיו שאני מסתכלת אחורה הייתי מאוד רוצה לתקן את זה.בכל אופן אני מרגישה שעכשיו אחרי שנפרדנו,הערך שלי בעייניו יורד.ז"א-אני לובשת חצאיות וחולצות 3/4 אבל ת'כלס הוא בטוח חושב שאיפשהו זה הצגה.אם היו אומרים לי תחזרי לאותה תקופה הייתי משנה המון.וחלק מזה היה הנגיעה.אני מצדיקה את זה שפעם כשלא הייתי שומרת נגיעה,היה בי משהו לא אמיתי אבל עכשיו השתנתי מאז ואני בטוחה שכל פעם שהוא רואה אותי ברחוב או שאנחנו נפגשים אצל קרובי משפחה הוא חושב על זה..ושאני עושה משהו כמו ברכת המזון לדוג' הוא בטוח חושב על זה שזה איפשהו הצגה והוא מזלזל.זה נכון שלא כ"כ אמור להיות אכפת לי מה הוא חושב אבל עדיין בלי שום קשר למה שהיה לנו אני לא רוצה שבן אדם יחשוב עליי ככה.אני לפעמים נזכרת בעבר ובא לי לבכות מרוב צער..אני מצטערת על זה שלא פתחתי את העיניים שלי כשהייתי איתו..ובכלל בתקופה האחרונה הוא מאוד חסר לי..אני מרגישה שאני צריכה מישהו לדבר איתו ושבאמת יתעניין בי כמו שהוא התעניין..החֵברה בזמן האחרון מאכזבת אותי ואני רק שמה לב כמה שזה לא אמיתי.בזמן האחרון אני שמה לב שבחברה שאני נמצאת-הכל זה דברים מאחורי הגב וגאוותנות.בקשר לאותו בחור-עד כמה שאני יודעת שאני לא צריכה אותו כי הדרך חיים שלו שונה משלי ואנחנו באמת לא מתאימים ואני גם יודעת שאני לא רוצה שהוא יהיה בעלי אבל אני בטוחה שאם עכשיו הוא יגיד לי שהוא רוצה שנחזור להיות ביחד אני אגיד לו שכן למרות שאני לא צריכה את זה.זה משגע אותי שהרגש משתלט על השכל.אני מרגישה באמת שכשאני חושבת עליו זה ממלא אותי ואם נגיד אני ארצה להחליף את המחשבות שלי עליו,בתורה,זה לא יספק אותי ואני אחזור ואמשיך לחשוב עליו.
מה עושים??
בתודה מראש..המיואשת.