שלום הרב!
אולי אי היחידה שאכתוב את הדברים הבאים... אך הייתי חחיבת עזרה.. אני פשוט לא אוהבת את בעלי... גם כשהכל בסדר והוא לא מעצבן ושורר שלום בבית... הוא מגעיל אותי... אין לי שום רגש של חיבה אליו... ניסיתי "לבנות אהבה" ואני פשוט לא מצליחה אני מתחרטת על הנישואים.... הוא לא הבחור שרציתי.. אני לא מקבלת ממנו כבוד רק זלזול.... השפלות... וכו...
ניסינו יועצי נישואים ניסינו הכל הוא מוכן להמשיך אך אני לא רואה טעם פשוט קשה לי אני בדיכאונות שוטפים... מפחדת להיות גרושה בגלל כל הסטיגמות... מפחדת להיות לבד.....יש לנו ילד בן חצי שנה..... כולם אומים לי להמשיך ולנסות....מצד אחד אני לא רוצה לחיות איתו מצד שני מפחדת להיות גרושה....
מה לעשות??? כל כך קשה לי!!!! אני פגועה ומרגישה שפספסתי הרבה "איך עשיתי טעות"??? למה לא חשבתי כמו שצריך!!! למה מיהרתי???? הרב אני על סף ייאוש.... אני כל יום בוכה ומדמיינת את הבחור שרציתי...(בחור דמיוני)... מן תאור של מישהו בראש שאותו רציתי... אני יודעת שזה אוליי ילדותי ובטח הרבה מן הקוראים קצת יצחקו אבל זאת המציאות העגומה שבה אני חייה..... עזור לי....אני מתפרקת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אני לא יכולה לראות אותו יותר!!!!!אני חיה בדרום מנותקת מן העולם.... בלי חברות כולם גרות במרכז... המשפחה בח"ול..... די אין לי כוח יותר!!!!!1