שלום :)
אז, מאיפה להתחיל? יש לי כמה נושאים לבחירה, אתם מבינים.
יש כעס. המון. וייסורי מצפון, וחרטה, וייאוש. ומנצחת על כל אלה; חרדה.
אני באמת לא רוצה להלאות אף אחד.. אני לא יודעת אם אני באמת מצפה לתשובה אפילו. זה בסדר אם לא תהיה, אני אתגבר. באמת.
אני חושבת שפשוט נאטמתי כל כך שמכתב עלום-שם באינטרנט הוא הדבר הכי רחוק שאגיע אליו בעזרה רגשית..
אז אני אתחיל ואסיים בחרדה, נראה לי. זו אף פעם לא היתה בעיה, להתמודד עם בחירות והחלטות בחיים. אם תשימו לב, תגלו שכל החיים שלנו מורכבים מבחירות קטנות ולכאורה חסרות משמעות שעשינו... אז תדמיינו לכם מצב שבו כל בחירה כזאת הופכת לסיוט. להתלבטות. לקושי.
תדמיינו לכם מצב של לא להיות מסוגלת לישון. במשך חודשים. במשך תקופה מסויימת עד לפני כמה חודשים ישנתי שעה-שעתיים בלילה כי פחדתי מסיוטים. וכשכן נרדמתי הרגשתי נורא. כל הדברים הכי מזוויעים , מזעזעים ובוטים נכנסו לי לחלומות. הייתי מתעוררת עם הרגשה שעשיתי משהו לא בסדר, או עם הרגשה שעברתי דרך ארוכה ואפורה מאוד במשך הלילה, בבעתה מהחלום או סתם בהרגשה מגעילה..
אז ממש התאמצתי לא לישון יותר משעה. והצלחתי. אבל אז במשך היום הייתי נרדמת מדיי פעם לאיזה שתיים-שלוש דקות, ובדקות הספורות האלה מספיקה לייצר לעצמי בראש עוד סיוט מחריד...
כ"כ פחדתי לישון שישבתי על המיטה בלילות ורעדתי , ובכיתי מפחד. וזה אף פעם לא קרה עד אז, ואף פעם לא הייתי פחדנית, וזה פשוט "בא משומקום".
כמובן שלא שיתפתי אף אחד שיכול לעזור בזה. פתיחות היא לא אופציה. פתיחות זו כבר שנים לא אופציה..
אז הסיוטים די נעלמו, אבל יחד עם הכעס והנפילות והחרטה וייסורי המצפון והכל, החרדה נשארה, בכל אתגר חדש , בכל מילה שאני צריכה להוציא מהפה, בכל תזוזה ובכל רעיון שאני מבטאת בפני אנשים...
לא קרה משהו ספציפי שאני מצליחה לחשוב עליו שבגללו זה התפתח. באמת שאין לי רעיונות.
אני רק יודעת שאני מתה מפחד. כל יום. כל לילה. כל הזמן.
אני יודעת שאני קמה בבוקר ומפחדת, ואני יושבת בכיתה ומפחדת, ואני צוחקת עם חברות שלי ומפחדת והולכת לישון ומפחדת.
*וזה חוסם*. יש לי כל כך הרבה מה לעשות, לאן להתקדם, וזה מגביל, וחוסם, וחונק... אני צריכה לעמוד מול אנשים ולהתמודד איתם, ואני משתגעת מפחד. אני צריכה להתקבל לשירות לאומי במקום כלשהו, כלומר לעבור ראיונות, ואני שוב - מ