אני בי"ב והחלטתי לכתוב פה הפעם כדי לקבל תמיכה או עצה כי אין על חברות אמא וסבתא אבל ככה יותר קל להוציא הכל . כבר כתבתי פה וגם לדעתי פעם או פעמיים על הנושא לפני שנה
בנים- הנושא שארצה לקבל עצה עליו אבל לא רק, אלא גם על איך אני לוקחת את העניין מנקודת המבט שלי ואם יש משהו לא בסדר בה או שאפשר לשפר-כי תמיד יש מה לשפר ולשאוף אליו.
אז ככה, אני בתקופה האחרונה מרגישה שיש נושא אחד שאני שואפת אליו ורוצה להגיע אליו ולהרגיש מהו ולא יודעת איך לעשות את זה או איך זה אמור לקרות. עברתי דברים במהלך התיכון- איבדתי סבא וסבתא, גדלתי להיות נערה ,הייתי בתקופה בודדה ולאט לאט התפכחתי ,התבגרתי הפכתי לאישה קטנה ועכשיו אני ילדה אהובה ואוהבת וכיף לי, באמת שכיף לי. הצלחתי להגיע בסדר ,המשפחה שלי נהייתה יותר מלוכדת, ואני-מרגישה הכי עצמי מאי פעם והכי מאושרת שהייתי אבל יש נושא אחד שלא הצלחתי "לפצח" וזה בנים וכל מה שקשור בהם או בכם.
אף פעם לא היה לי חבר וכן גם לא התנשקתי. היו לי ידידים פה ולא יותר מזה. באמת שהגעתי למצב שאני יודעת שאני רוצה את זה, רוצה לחוות את זה, לדעת מה זה אבל בעיקר לדעת מתי כבר, לאו דווקא מתוך להאיץ אלא מהתחושה של ה להישאר מאחור, לעומת חברות או בנות שאני מכירה שהיה להן חבר או יש או שהיה להן קשר עם מישהו או שיש להן עכשיו. הייתי רוצה לדעת מה אני עושה לא בסדר או מה הן עושות לעומתי או מה יש בהן שאין בי או חסר בי...אני רק שואלת את עצמי כל הזמן.. כמו כל נערה בת 17 כאילו...זה בסדר שלא התנשקתי עדיין? כי אני מרגישה לא פחות ולא יותר מחברות שלי אבל כשאני חושבת על הקטע הזה זה גורם לי להרגיש פחות, לגמרי
כל הדברים שתיארתי מקודם שעברתי בתיכון די קראו בטבעיות. הבדידות והחברות באו בצורה טבעית זאת אומרת הכרתי חברות באופן מאוד טבעי והן הפכו לחברות טובות ואני כן מאמינה שדברים באים בזמן שלהם אבל לחכות למשהו שאתה לא יודע מה הוא או איך הוא מרגיש או מתי ואין לך מושג מתי, בכלל ואתה רוצה להישאר נאמן לעצמך ולא להתחיל עם כל גבר ברחוב ולהכיר מישהו בצבא או בבית ספר או איפה שהוא.
אני מאוד מאמינה שבצבא יש המון הזדמנויות ושיש המון סיכויים שזה יקרה ש או בתקופה הזו שתבוא, ואני לגמרי מאמינה בזה שגם בנות צריכות להתחיל עם בנים ולא רק בנים עם בנות למרות שאין מה לעשות אחו הבנות רוצות שיתחילו איתנו =] וכבר השלמתי שא