שלום,לפני כמה שנים התחברתי לחברה והיינו חברות טובות מאוד.אחותי,חלתה במחלה והיא ליוותה אותי לאורך כל הדרך. ויצא מזה שרוב הפעמים היינו עסוקות בי ולא הייתי שמה לב אליה. לאחר שנה כזאת היא אמרה לי מה היא מרגישה ושהקשתי עליה מאוד עם מה שדיברנו ושלא שמתי לב אליה ולמה שקורה לה. הצטערתי מאוד ובאמת שאני מאוד משתדלת להתייחס יותר ולא שנהיה עסוקות רק בי.עם הזמן אני מרגישה שהיא מתרחקת מימני,ניראלי שמרוב שהיא הייתה כל הזמן איתי היא רוצה להיות עם עוד בנות אחרות וחברות שהיא הזניחה בגללי.וזה מאוד מאוד קשה לי!אני פשוט רוצה שעדיין תהיה איתי ותיתייחס אלי ולא רק שיהיה אכפת לה מהבנות האחרות,החניכות שלה וכ'ו.
אני מבינה מאוד את הצורך שלה להיות עם עוד בנות ואני שמחה מאוד שטוב לה ושהיא שמחה,הכי חשוב לי שיהיה לה טוב אבל קשה לי שזה קצת על חשבוני.אני גם מרגישה שבגלל שכל כך היינו קרובות ושסיפרתי לה הכל הכל ומה עובר עלי אז אני יותר מתביישת מימנה.בעקבות המחלה של אחותי הפכתי להיות יותר רצינית ואני כל הזמן חושבת מה יהיה ודואגת.הביטחון עצמי שלי ירד מאוד ולכן קשה לי להתחבר לעוד בנות בכיתה.ואז שהיא לא איתי אני מרגישה מאוד מאוד לבד ואני בדיכאון .אני מרגישה שאני נהייתי מאוד תלותית בה,היא באמת הכל בשבילי וקשה לי בלעדייה. לכן כל דבר קטן שקורה ביניינו ושיש משבר כזה אני מתוסכלת ובוכה ולא מתפקדת ופוחדת שיקרה משו בינינו כאילו העולם שלי חרב.אני יודעת שהחברות שלנו חזקה מאוד ודבר קטן לא יהרוס אותה אבל אפילו משבר קטן גורם לי למשבר נפשי ואני לא מתפקדת וקשה לי מאוד.אני מרגישה שבכל פעם שאני אומרת לה מה אני מרגישה בקשר לחברות שלנו זה הורס את החברות עוד יותר ולא משפר שום דבר.עכשיו אני ממש מרגישה ריחוק,בקושי אומרים ביי אחת לשניה שניפרדים וחיבוק קטן שצריך..אפילו השיחות נהיו שטחיות כאלה ולא נעימות.זה מאוד מאוד קשה לי!ואני מרגישה שגם היא מרגישה ככה ושלא טוב לה...אני אוהבת אותה מאוד ובאלי שזה ישתפר ושנמשיך להיות החברות הכי טובות והכי שמחות ומאושרות שיש ושיהיה גם לה טוב וגם לי טוב...מה אני יכולה לעשות??אני ביאוש
תודה רבה רבה!
אשמח שלא תפורסם שאלה זו באתר.