שלום,
אני בן 30 והכרתי לפני כבערך 3 חודשים מישהי בת 25 שנינו דתיים.
לפני זמן מה שיתפתי אותה ברצון שלי להתקדם לכיוון חתונה (כלומר להחליט אם אנחנו רוצים או לא ואם כן אז להתחיל להזיז עניינים)
היא נלחצה מכך ואמרה שהיא רוצה שנמשיך את הקשר עוד כדי שהיא תחליט כי היא לא רוצה להתחתן מלחץ.
שאלתי אותה אם יש משהו שמפריע לה בקשר שהיא רוצה לדבר עליו או משהו כזה והיא אמרה שהכל בסדר רק היא מעוניינת בעוד זמן (היא לא אמרה כמה זמן וגם לא נראה לי שאם הייתי שואל אז היא היתה יודעת להגיד כמה.
אני אמרתי לה שזו לא דעת תורה למשוך את הקשר ושצריך להחליט ושאין מושג כזה בתורה חברים אך עדיין מבחינתה היא לא מעוניינת לשנות את המצב.
במהלך הקשר היא רצתה שאכיר את כל האחיות האחים וההורים שלה שחלקם כבר גרים מחוץ לבית ונשואים ולא הבעתי התנגדות אלא כיבדתי את הרצון שלה והכרתי את כולם אך גם זה לא שינה את המצב אצלה.
לדבריה לא היה לה מעולם זוגיות ולכן המצב מלחיץ אותה כל שכן חתונה.
כרגע המצב הנתון הוא שאנחנו עדיין בקשר מקפידים על ההלכות של ייחוד שמירת נגיעה וכו..
רציתי לשאול כמה דברים:
1. האם ישנה בעיה הלכתית עם המצב שבו אנו נמצאים?
במצב של סוג של זוגיות/חברים.
2. מה התורה מייעצת לעשות במצב כזה להמשיך או להיפרד?
כי מצד אחד אנחנו לא נשואים אבל כן ביחד ולכן אנחנו חוסמים לעצמינו אפשרויות אחרות להכירות. (במילים אחרות מעבירים/מורחים את הזמן)
מתי לשים את הגבול מצד אחד לא לוותר על מה שכבר יש ומצד שני לא למשוך את הזמן.
האם דעת תורה שמה איזשהו גבול לזמן של ההיכרות לפני הנישואין?