בס"ד
שלום לרב,
זוהי שאלה מורכבת שמאוד חשובה לי. אני נשואה כ- 3 שנים לצערי ללא ילדים. לי ולבעלי יש די הרבה ויכוחים והרבה פעמים הוא מאוד קשוח כלפי וכשאנחנו רבים הוא מאים להתגרש. במקביל אנחנו בטיפולי פוריות משתי סיבות אחת כי לא הצלחנו להביא ילדים באופן טבעי והשניה כי יש במשפחה של בעלי (וגם לו) מחלה גנטית שבעקבותיה הומלץ לנו לעבור טיפולי פוריות עם בדיקת העוברים לפני החזרתם לרחם שהם בריאים. כמעט שנה אנחנו בתהליך הזה ובעקבות כך בין הטיפולים נתנו לי מרשמים לגלולות למניעת הריון (כדי שלא יהיה מצב של הריון עם עובר חולה). לקחתי את הגלולות ולמרות זאת הרבה פעמים לא היה לי חשק לקיום יחסים. בנוסף בגלל הטיפולים גם לא תמיד יכולנו לקיים יחסים. לצערי לא נקלטתי להריון לאחר פעמיים של טיפולים מאוד קשים שלקחו ממני הרבה כח ואנרגיות ובמקביל בויכוחים עם בעלי (למרות שגם הוא הצטער שהטיפולים לא הצליחו) הוא אמר שגם ככה הוא לא רוצה ילדים עד שלא נפתור את הבעיות שלנו. בטיפול השני שלא הצליח נשארו לנו עוברים מוקפאים בריאים שעכשיו התחלתי שוב את הטיפול, הפעם הטיפול הרבה יותר קל משום שלא צריך לעבור זריקות ושאיבת ביציות אבל כן תרופות כלשהן. אני כבר לקראת סוף התהליך ומאמינה שהשבוע בעזרת ה' אמורים לקרוא לי להחזרת העוברים. אתמול טבלתי כדי להיטהר ובלילה בעלי רצה שנקיים יחסים (גם אני רציתי) אבל נאלצתי לעצור אותו מכיוון שאני לא יודעת האם בשלב הזה של הטיפול מותר לקיים יחסים או לא. מצד אחד אני מבינה את הצורך שלו כבר תקופה ארוכה שהוא לא קיבל אך מצד שני אני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה אני באמצע טיפול וייתכן וזה עלול להרוס את הטיפול. אני זאת שעוברת את כל הקשיים ולא הוא. באותו רגע שהסברתי לו יפה שאני חושבת שצריך לברר בבית החולים האם מותר הוא מאוד נפגע והחליט שהוא לא רוצה להמשיך את הטיפולים ולא רוצה אותי וקבענו שהוא לוקח אותי הבוקר לטיפולים שזה מאוד חשוב שהגיע לבדיקות ובלילה אחרי המקרה הוא החליט שהוא לא מדבר איתי יותר ולא רוצה לקחת אותי ושאני מבחינתו לא שווה... כל הלילה בכיתי ולא ישנתי מהצער שנגרם לי בשל כך... גם ככה קשה לי עם זה שאין לי ילדים ושהשלום בית לא מסתדר וחיכיתי לכל התהליך הזה הרבה לקחתי את התרופות שהייתי צריכה והגוף שלי מוכן להחזרות של העוברים....ופתאום שוב לא מתאים לו אז הוא לא קם בבוקר ולא מעוניין לב