שלום!
אני חייל המשרת בבסיס שבו משרתים חבר'ה דתיים וחבר'ה לא דתיים.
היה לי חבר ממש טוב... (שהוא תלמיד ישיבה)ששירת איתי היינו חברים ממש טובים כמו אחים.
היו לו הרבה בעיות, תמיד עזרנו אחד לשני...
אנחנו ממש אהבנו אחד את השני.
אני כניראה הומו- זה לא משהו שאני בחרתי... אני שונא להיות כזה... אני שונא את עצמי שאני כזה. ניסיתי בעבר להלחם בזה אבל רק הייתי מסתבך.
...בקיצור יום 1 החלטתי שאני לא יכול לשמור את זה בסוד ממנו וסיפרתי לו.
הוא בהתחלה הגיב יפה... סיפרתי לו שאני לא נימשך אליו מינית פשוט אוהב אותו מאוד בתור חבר...ואמרתי לו שאני לא רוצה לאבד אותו כי באמת אכפת לי ממנו (ואני באמת לא נישמך אליו מינית, אבל כן אהבתי אותו מאוד).
בהתחלה הוא היה בסדר... אבל אז הוא התחיל קשר עם בחורה שהיא לא דתיה (רחוקה מאוד מהדת אוכלת לא כשר, אין אצלה שבתות, חילוניה לגמרי...והיא היתה משפיעה עליו). הם היו ניפגשים גם מחוץ לבסיס.
מאז שהוא הלך איתה הוא ממש התרחק ממני... התחיל לפגוע בי כשהייתי אומר לו שהם לא מתאימים היה אומר שאני רוצה אותו בשבילי והכל מקנאה. זה ממש פגע בי...
כל החברות שלנו התחילה לדעוך...
חבל לי, וקשה לי בלעדיו.
הוא צריך לחזור לישיבה בקרוב והוא לא רוצה לחזור לישיבה פיתאום הוא לא רוצה ללמוד.
והוא ניתק איתי קשר לגמרי.
אלא אם כן אני מתקשר, הוא לא מתקשר אלי ולא מדבר איתי.
השאלה שלי היא- האם לדעתך אני אמור להמשיך ולנסות לשמור על כל הקשר? או לתת לקשר ולחברות בנינו להיגמר? אולי הוא בכלל לא שווה את זה? הוא תמיד פוגע בי.
אני ממש ממש אוהב אותו... ודואג לו שהיא לא תהרוס אותו יותר ממה שהיא כבר הרסה.
(אני לא בחור דתי, אני בא מבית דתי. שומר כשרות והכל אבל אני לא ממש דתי... ואני רואה איך הוא מתדרדר וכואב לי)