שלום,
אני מגיעה ממשפחה שמאוד משתדלת בכל הקשור לענייני דת, אימי חזרה בתשובה ואבי דתי... לייט (סליחה.).
במשפחה כל אחד יצא לדרכו, אחותי על גבול חזרה בשאלה, גם אחי (ממש) ורק אני עוף מוזר שהולך ומתחזק ברוך השם. עכשיו, באמת שאני מודה לקב"ה שהאיר לי את העיניים ופתח לי הלב, באמת באמת הודיה גדול, אבל אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא יכולה שלא לבקר את אחי.
אחי שצועק על ההורים שלי ואין לו טיפת כבוד והערכה להם- גורם להם צער רב, אחי שמחליף חברות כמו גרביים, ששומע מוזיקה גסה וכל החיים שלו זה להתלבש יפה, לצאת כל ערב למועדון ולדאוג אך ורק לעצמו. הוא מתחשב רק בעצמו ובהישגים שלו. זה ממש קיטרוג על אחי הגדול, וקשה לי מאוד עם ההרגשה הזאת שלי, אני מאוד משתדלת לראות את היתרונות שלו,
וקשה לי באמת גם מהסיבה הפשוטה שאני לא יכולה כי כאילו הייתי במקום שלו, המקום החומרי ממש לפני שנה וחצי ועכשיו ב"ה "ראיתי את האור"
אני לא יודעת אם זה גאווה, חוסר ענווה למצב שלי,
אבל מאוד קשה לי איתו.
הוא פשוט מעצבן אותי.
בהתנהגות ובהכל.
וזה אסור לי, אסור אסור גם אם הוא נוהג ההפך מדרך תורה....
מה אפשר לעשות כדי לתת לו קצת קרדיט, קצת הבנה למצב שהוא נמצא? שבמקום עצבים עליו על מה שהוא גורם להורים שלי אני אוכל לרחם עליו?
או שלא זאת הדרך?
סליחה ותודה.