"חנוכה הוא חג החופש והמתנות" אמר לי אתמול ילד צעיר.
ולחנוכה יש בכלל ציר אחד, אידיאולוגי, משמעותי מאוד לעם ישראל. הוא לא חג של חומר בכלל, הוא חג של אור. חג שבו במשך שמונה ימים אנחנו מדליקים בשמן כדי להזכיר את ניצחון הרוח היהודית על השמד הרוחני שגזרו עלינו ביוון.
ועדיין, רוב העיסוק שפגשתי בשבועות האחרונים היה בחומר. בקבוצות פייסבוק רבות שאלו "מה לקנות לילד בן 10 להדלקת נרות כל יום?" או "איך לשמח את הנכדים לכבוד החג?" או "כמה דמי חנוכה לתת לילד בן 7?"
אז איך מייצרים ערך ועדיין משמחים את הילדים והנכדים?
ראשית, חשוב לזכור שחינוך זו פעולה מתמשכת לאורך הרבה שנים שכרוכה בעיקר בדוגמא אישית ומסרים אחידים.
בהינתן כל זה, אני ממליצה בחום לפתוח את הנושא לשיחה בין הגורמים השונים במשפחה.
אם אתם יודעים שיש ממילא מסורת של מתנות, אפשר השנה לנתב את הסכום המושקע בחפצים לחוויה מיוחדת לכולם, לצדקה מעשירת נפש או להשקעה משותפת ביעד עתידי.
אנחנו בעידן משוגע של שפע אינסופי וההתרגשות ממתנות חומריות בדרך כלל מחזיקה למעט מאוד זמן. מחירי המוצרים אולי נדמים כזולים אבל היחס בין המחיר הכלכלי לבין איכות ההנאה הופך למופרך ולעיתים אפילו מיותר. שוו בנפשכם מצב שבו מאות השקלים שמושקעים בחג אחד יכולים להפוך למסורת שבה שמים את אותו סכום בקופה שמיועדת למשהו שטרם הצלחתם לרכוש ואתם ממש ממש רוצים. זה יכול להיות משהו שכל בני המשפחה ייהנו ממנו או חוויה בעלת ערך.
דמיינו מצב שבו אתם עושים יחד סיעור מוחות של שלושה דורות ומכוונים ללמידה של נושא ההשקעות ופותחים קופת גמל או פוליסת חיסכון או אפילו פק"מ בבנק ומכניסים לשם במשך השנתיים הבאות סכומים שתואמים למה שקרה בשנתיים האחרונות – כמה יצטבר שם? אני מעריכה שאלפי שקלים יצוצו פתאום ותצליחו לנסוע לטיול שרציתם או להקים את הגמ"ח שרציתם כבר מזמן... הרגלים אפשר וצריך לשנות כדי להתפתח בקצב שתואם את התפתחות העולם.
זמנם של חפצים עבר הגיע זמן ערכים.
כרמי אור, יועצת כלכלית, מחברת הספר 'לא חייבת כלום לאף אחד' – מדריך לניהול כלכלי בעולם משתנה.
לטורים נוספים