אז... היום הגדול של תנועת הנוער בני עקיבא מתקרב. ערכים נפלאים, חברויות ואפילו זוגות יצאו ממנה.
בכל שנה מגיעים בני הנוער לגיל שבו משבט עם שם גנרי קבוע, הם הופכים לשבט עם זהות ומקבלים שם ייחודי שנבחר במיוחד עבורם ומסמל את אחד מערכי התנועה.
אני, בתור נערה דוסית לא הייתי פעילה לצערי, מאחר והסניף בעיר שלי היה מעורב- בנים בנות יחד.
(בדיעבד, אני חושבת שזה בדיוק המקום שצריך להיות מעורב ולאפשר קצת להכיר את בני המין השני ולא לפגוש בהם רק בגיל 19 ולחשוב שפגשת חייזר... בזמן הלימודים לעומת זאת, עדיף להשאיר את ההורמונים בבית.)
אחד הדברים שיצאו מבני עקיבא הם האולפנות והישיבות התיכוניות.
נשאיר רגע בצד את השיח על גזענות בהרבה מהמוסדות האלה ונתמקד בערך שבני עקיבא בחרו בשנה שעברה להעלות על נס. משפחה. דורות. דורות של משפחה. ערך שכולנו שואפים אליו ותמיד אוהבים להתגאות שהתא המשפחה האידאלי הוא אצלנו.
עכשיו, תמחלו לי אני הקטנה. אבל איפה בדיוק בני הנוער האלה פוגשים את המשפחה שלהם כשרוב מוחץ של הישיבות והאולפנות האיכותיות כביכול הם פנימייה? פנימייה שכוללת שבתות וחגים.
גם אני למדתי בפנימייה כזו, וכשהייתי בת 17 גם זכיתי למחנכת שזיהתה את הקושי שלי בניתוק מהמשפחה וביחס משפיל, על גבול הסדיסטי היא סירבה פעם אחר פעם לשחרר אותי לארוחות משפחתיות ואירועים. ממה בדיוק היא חששה שיקרה, ה' יודע. מה שבטוח המסר היה חד משמעי- מה שיש לכם בבית זה עולם של סכנות רחמנא ליצלן, ואנחנו מגינים עליכן פה בחממה שלנו. בחממה שתלמד אתכן שהמשפחה שלכן יכולה לקלקל אתכן והיא יותר מסוכנת מהחברה שלך לחדר בפנימייה שמעשנת באופן קבוע, או בורחת למועדונים בלילות.
כאן, יותר בטוח מבבית וכאן אנחנו נלמד אותך על ערכי משפחה כמו בשיעורי "בית יהודי" שאפילו סבתא שלי ז"ל מאיראן ידעה הרבה יותר על מיניות בריאה מאשר המורות שלימדו אותנו שגברים הם מפלצות זימה ואנחנו? מלאכיות בדמות אדם.
מונעות רק מרגש ואינסטינקט, כי הרי, רק גברים הם שכליים... ושלא תטעו, יש מורות כאלה גם היום.
אנחנו תמיד נוטים לחשוב שרק אנחנו יודעים הכי טוב על ערכי הבית והמשפחה. אבל אם כך נראה החינוך גם היום, הגיע הזמן לעשות חשבון נפש ושינוי, כי יש הרבה שמשלמים את המחיר גם אחרי שנים.
ילד צריך בית וחוסן משפחתי, בעיקר בגיל ההתבגרות. ילדים צריכים ללכת עם ההורים לבית הכנסת שלהם, לספוג מסורת של דורות.
נגמרו ימי הקיבוצים- לכל משפחה יש זהות ותרבות משלה שהיא רוצה ושמחה להעביר לילדים שלה, ואין שום סיבה שהיא לא תעשה זאת.