הבוקר ערכתי לתלמידות את המבחן הראשון לתקופת הקורונה. ב'זום' כמובן.
איך אשמור על הבנות שלא יעתיקו? שאלתי את עצמי.
אחת המורות הציעה לי:
"תדרוש מהבנות להיות מול המצלמה לאורך כל המבחן, כך הן לא יוכלו להעתיק".
חשבתי לעצמי, האם באמת נוכל להשגיח בדרך זו שלא יעתיקו?! אם במבחן רגיל בכיתה זה כמעט בלתי אפשרי, הרי במבחן שנערך ב'זום' על אחת כמה וכמה...
בתחילה חשבתי לומר לתלמידות משפטים כמו:
אני סומך עליכן שלא תעתיקו!
זו גניבת דעת!
אני אזהה מי העתיקה לפי התשובות!
ועוד ועוד...
משפטים שלא גרמו לי בעבר שלא להעתיק, אבל השאירו אותי עם הרבה רגשות אשמה..
ואז נזכרתי בחוויה שקרתה לפני 25 שנה.
בסיומה של שנה מפרכת ולימודים אינטנסיביים הגעתי לירושלים להיבחן בבחינת ההסמכה לרבנות.
מכיוון שלמדתי זמן רב הייתי מוכן לכל שאלה שנשאלה. כמעט...
הייתה שאלה אחת שהפתיעה אותי לגמרי. זו הייתה השאלה שנשאלתי ברמז על ידי הבחור שישב לידי.
לקחו לי כמה שניות להבין שהבחור מנסה להעתיק בבחינת ההסמכה לרבנות. לשאלה הזו לא הייתי מוכן. הייתי בהלם!
שנים רבות לאחר מכן עוד זכרתי את אותה בחינה, ובמיוחד את אותו הבחור.
ככל שחלפו השנים הכעס והתדהמה פחתו.
מבחן הרבנות העניק לי ידע רב בהלכות שבת, אבל יותר מכך- הוא העניק לי תובנה משמעותית לחיים.
הבנתי כי הפסוק: "יצר לב האדם רע מנעוריו" לא פוסח גם על תלמיד ישיבה עם כובע וזקן.
הרצון להעתיק הוא אכן פיתוי, כל אחד מאיתנו רוצה לפעמים משהו מעבר למה שמגיע לו.
כסף, כבוד או ציון גבוה.
השאלה היא- מה עושים עם הפיתוי הזה?!
יש משפט שאומר: "אם תשבור את יצר הרע – יהיו לך שניים"!
אם כך, נראה לי שעדיף לחנך אותו...
לכן, חשבתי איך נכון לעזור לתלמידות היקרות לעמוד בפיתוי.
החלטתי ש'מבחן הכבוד' הוא תהליך שאני צריך לעשות יחד עם התלמידים
ידעתי שעלי לכבד את התלמידות ולתת בהם את האמון. גם אם הם ייכשלו ויעתיקו. אמון זה אמון.
פניתי אליהן בכנות ואמרתי:
אני מבין שיש לכן באמת פיתוי להעתיק. גם לי היה הפיתוי הזה כשהייתי בגילכן והוא עדיין לא נעלם לחלוטין...
"מה יכול לעזור לכן לעמוד בפיתוי?" שאלתי.
לרגע השתררה דממה. הן לא חשבו שהמורה יכול לשאול שאלה כזאת, אבל לאחר מספר רגעים – עלו כמה הצעות שניכר היה שהן הגיעו מעומק הלב.
שמחתי.
אינני יודע אם כולן זכו לעשות את המבחן ביושר, אבל גם מי שנכשלה בכך - לא נורא.
כל עוד הקורונה בשטח יהיו עוד מבחנים חוזרים: לא מבחן בתנ"ך, אלא המבחן האמיתי של החיים – מבחן היושר.
הכותב הוא מייסד תכנית חינוך פשוט. סדנאות הורים. ייעוץ ואימון אישי