רוב בני הנוער מעדיפים להתכתב עם הוריהם ולא לשוחח איתם

כך עולה מסקר מדאיג שפרסם מכון אדלר. עולה עולה מן הסקר כי כמחצית מההורים לא משוחחים עם ילדיהם באופן אישי

חדשות כיפה נתנאל לייפר, כיפה 10/02/16 16:08 א באדר א'

רוב בני הנוער מעדיפים להתכתב עם הוריהם ולא לשוחח איתם
Shutterstock, צילום: Shutterstock

כמה לא מפתיע, הורים ישראלים בשנת 2016 מתקשים לנהל קשר ישיר עם בני הנוער ומשאירים את התקשורת ביניהם לאמצעים טכנולוגיים. בני הנוער מעדיפים להתכתב עם הוריהם מאשר לשוחח איתם ואינם יודעים פרטים אלמנטריים על הוריהם, כך עולה מהסקר השנתי של מכון אדלר. בין הסיבות המשוערות לנתק בין הילדים להורים הן שעות העבודה הארוכות וטשטוש בין זמן העבודה והמשפחה, זמינות ונגישות הטכנולוגיה ומיעוט זמן משפחתי.

הסקר השנתי של מכון אדלר ביקש הפעם לבחון אופי התקשורת ומידת ההכרות בין בני הנוער והוריהם. מסקר שנערך לפני כשבועיים בקרב מדגם מייצג של 300 בני נוער בגילאי 13-18 ומדגם מייצג של הורים לבני נוער בגילאי 13-18 עלו הממצאים הבאים:

48% מההורים כמעט ואינם משוחחים עם ילדיהם באופן אישי ביומיום: בהתאמה 40% מבני הנוער העידו אותו הדבר. נראה שהיעדרות ההורים מהבית בשל שעות העבודה הארוכות בשילוב עם נגישות הטכנולוגיה, גורמים לכך שהתקשורת בין הורים וילדיהם מתבצעת בעיקר באמצעות הטלפונים החכמים.

מהסקר עלה שרוב מוחלט של בני הנוער מעדיפים להתכתב עם הוריהם מאשר לשוחח איתם: תוכנת המסרים המיידים הפופולארית וואטסאפ היא הדרך המועדפת של בני הנוער להתקשרות עם הוריהם (32%). 22% מבני הנוער יעדיפו התקשרות באמצעות SMS, 5% יעדיפו להתכתב באימייל. 16% יעדיפו לשוחח בטלפון. רק כרבע מבני הנוער מציינים ששיחת פנים מול פנים היא הדרך המועדפת להתקשרות עם הוריהם.

רבע מבני הנוער אינם מכירים פרטים אלמנטריים על הוריהם: 25% מבני הנוער מעידים שמכירים מעט מאד את שגרת היומיום של הוריהם, על הקריירה שלהם, הזוגיות שלהם והעבר. בהתאמה גם רבע מההורים הנשאלים העידו שילדיהם אינם מכירים אותם ואת שגרת היומיום שלהם.

אסנת הראל, מנכ"לית מכון אדלר אמרה כי "הנתונים חייבים להדליק נורה אדומה להורים קודם כל, אבל גם לקובעי המדיניות ולמחוקקים בישראל. מסתמן יחס הפוך בין העלייה בצורך של הורים ללוות, לתווך, להקשיב, להדריך לשיח ולהימצא בקרבת ילדיהם, לבין היכולת והזמינות של ההורים לעשות זאת". לדבריה, "המצב הכלכלי מציב דרישות מקשות, אי שקט, חוסר יכולת למצוא משאבים לפנאי משפחתי, ולחצים שיוצרים כעסים ועצבנות בתוך המסגרת הביתית. ומנגד, ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת להביא עולם ומלואו אל כף היד, אך בד בבד מייצרת סכנות ומארבים לביטחון הילדים ללא בקרה ופיקוח של מבוגרים. המציאות הזו יוצרת מעגל אכזרי של אובדן שליטה, אובדן סמכות וכבוד, ניכור ובדידות, ומצוקה שמתבטאת באלימות".

האם יש לכך פתרון? הראל טוענת כי "ההורים חייבים להחזיר לעצמם את האחריות ולמצוא את הזמן והמשאבים להיות נוכחיים ומעורבים בחיי הילדים. המדינה חייבת לאפשר להורים ללמוד את התפקיד בכדי להיות הורים נכונים במציאות העדכנית".