"יום הילד הבינלאומי נולד מהצורך להגן על ילדים במקומות בהם נוהגת החברה כאנשי סדום" - משפט זה פותח את הטור של גב' חוה סקליר, שכותרתו "האם יום הילד הבינלאומי יצא מכלל פרופורציות?".דברים אלו מצביעים על חוסר הבנה או תפיסה מוטעית לגבי מהות ציון יום הילד הבינלאומי, לגבי תפקידה החברתי של האמנה ולגבי השיח על זכויות הילד בעולם המודרני.
גם במדינות "נאורות" ומתקדמות, בהן החברה אינה נוהגת בילדים כ"אנשי סדום", ילדים חסרים את הכוח הפיזי, הפוליטי והחברתי להגן על עצמם, והם זקוקים לעזרתם של המבוגרים. כך עבור א' ילד בעל צרכים מיוחדים שמטלטל בדרכו לבית הספר וחזרה ממנו שעתיים וחצי לכוון; עבור ד' תלמידת כיתה א' שמורה בבית הספר הדביקה על מצחה דבקית שחורה לאחר שענתה תשובה שגויה; עבור ח' שהותקף מינית על ידי שכנו; עבור 40 ילדות המצטופפות בכיתה האמורה להכיל 20 תלמידות בלבד וכך עבור עוד ילדים רבים בישראל הנחשפים באמצעות הרשתות החברתיות לפגיעות שונות ומגוונות.
חשוב להדגיש, שאין כל סתירה בין זכויות הילד והגנה עליהן לבין מימוש תפקיד ההורה והכשרתו של הילד להתמודד עם החיים כבוגר. למעשה ההפך הוא הנכון.
העלאת המודעות לזכויות הילד כוללת בתוכה גם את יצירת השיח והדיון הציבורי סביב האתגרים שמציבה ההורות, ומתן סיוע להורים להבחין בין המותר והאסור ובין הרצוי והבלתי רצוי ביחסי הורים וילדים. כל זאת בדרך המאפשרת לכבד את הילד וזכויותיו ומבלי לוותר על מילוי תפקיד ההורה כמחנך וכמעצב. שכן אפשר בו-זמנית לחנך וגם לאהוב, להציב גבולות בלי לפגוע, להעניש בלי להשפיל, להיות הורה נוכח אבל לא שתלטן. אפשר לכבד את הילד ואת זכויותיו ויחד עם זאת להיות גם הורה משפיע, מחנך ומציב גבולות.
אתגר ההורות מציב בתוכו כמובן קשיים ומורכבויות, אך עמידה בו היא בהחלט אפשרית. הוא רלוונטי בכל מקום ובכל חברה. עבור כל הורה ולטובת כל ילד.
הגם שבשנים האחרונות עשינו, כחברה, עבודה רבה בתחום זכויות הילד ורווחתו, המלאכה עדיין מרובה, והזמן כתמיד דוחק. יום זכויות הילד הוא גם יום אחריות החברה. אחריותנו שלנו, ההורים, וכלל המבוגרים, להבטיח לילדים מקום בטוח, צודק ושוויוני יותר לחיות בו. לא על חשבון ההורות אלא כחלק ממנה.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ומנהלת מחלקת פניות הציבור במועצה לשלום הילד.