גם היום, כשהוא בן 97, יש דבר אחד שמצליח להוציא את הרב אברהם צוקרמן, ראש ישיבת בני עקיבא האגדית כפר הרא"ה, משלוותו: חגיגת הפורים בישיבות התיכוניות. "לחגיגות בישיבה התיכונית אין אופי של פורים אמיתי", אומר בחריפות הרב צוקרמן, מי שראה עשרות הכתרות, הצגות ומערכוני תלמידים. לקראת שבת זכור הבא שוחחנו עם הרב צוקרמן על אופי החגיגות בישיבות התיכוניות, שלדבריו, רק הלכו והתדרדרו עם השנים.
הרב צוקרמן, האם אתה מרוצה מחגיגות הפורים בישיבות התיכוניות?
אני לא יכול לדבר על כלל הישיבות התיכוניות, אבל ברוב הישיבות, לחגיגות של פורים אין שום קשר עם המהות האמיתית של החג. לפורים יש מעלה גדולה אחת: הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, קבלה מחדש של התורה. בפורים צריכה להיות חגיגה נאה ויפה של תורה, לא חגיגה של דברי היתול ודברים בטלים. ברוב הישיבות התיכוניות פורים הפך להיות מעמד של הלצות ושטויות. כבר שנים שאני לא משתתף בהכתרת רב פורים בגלל השטויות האלה.
תמיד זה היה כך?
ממש לא. לפני שבעים שנה ההכתרות היו אחרות לגמרי. באחד המחזורים הראשונים של כפר הרא"ה היה רב פורים שאני זוכר מאוד לטובה. הייתה הכתרה מכובדת, הרב נריה אמר את דברי הפתיחה, ורב הפורים נשא דרשה עם דברי צחוק אבל בטוב טעם. מה לעשות, הזמנים השתנו. הנוער של היום איננו הנוער שהיה לפני שבעים וחמישים שנה.
למה, אם כן, לא להילחם בזה? לבטל את ההכתרות?
אני לא יכול לעצור זה. התלמידים רואים את זה כשמחה שלהם, אפילו שאין לזה שום קשר לשמחת פורים. אני פשוט משתדל לא להגיע. חוץ מזה, יש גם ר"מים ומורים שנגררים אחרי התלמידים בכדי לשמור איתם על קשר טוב ולטפוח להם על הגב. אני לא מבין איך אפשר להיגרר אחרי התלמידים בדבר כזה. הדברים שקורים בהכתרות האלה הם נוראיים. מתלוצצים שם לפעמים על חשבון עובדים ורבנים בישיבה, וזה מגיע, לדעתי, לידי שפיכות דמים. אני לא נגד הומור, אבל ברגע שרב הפורים דורש דרשה ומשבץ בה דברים שפוגעים במדריכים או בר"מים, זה חורג מן המסגרת.
האם אתה זוכר בעבר שהיו בדיחות גם על הדמות שלך?
בהחלט, היו פעמים שהתלוצצו גם על חשבוני. לא נעלבתי מזה, כי אני לא נעלב מכל שטות, אבל בהחלט, אם הם מחקים את הצורה שבה אני מלמד או את סגנון הדיבור שלי, זה לא לרצוני. אני משתדל לא להיות שם; אם הייתי שם, אולי הייתי נעלב.
 |
|
ראה עשרות הכתרות, הצגות ומערכוני תלמידים (צילום: אריאל צוקרמן)
|
יש גם צדדים אחרים לפורים בישיבה?
בהחלט. בכל שנה בליל פורים באה אליי כיתה אחת הביתה, ושם התלמידים מתנהגים למופת, משום שאצלי הם יודעים שהם צריכים לנהוג בדרך ארץ, ורק כשהם לבד הם יכולים להשתגע. אני מכבד אותם בכוסית יין אחת, לא יותר, ואנחנו אומרים דברי תורה ושרים ורוקדים. אלה הרגעים היפים של פורים בישיבה.
איך אפשר בכל זאת למנוע את התופעה של ההכתרות המבזות?
זה תלוי בחינוך האדם. אם ילד מתחנך מקטנותו, גם בבית וגם ברחוב, להשתגע בפורים, אז גם בישיבה הוא ישתגע. צריך לטפל בזה הרבה לפני פורים, ולהתחיל עוד מהבית ומבני עקיבא להרגיל את התלמידים שפורים הוא חג של רוממות ולא של הוללות והיתול, וכך, כשהבחור יגיע לישיבה התיכונית, הוא יתרגל לחוות פורים ישיבתי. אני חושב שהשנה אפילו לא אגיע לתפילה של שבת זכור בישיבה כדי לא לראות את השטויות האלה. אני לא רוצה לראות בקלקלתם של התלמידים.