לפני כמה ימים שוחחתי עם אמא לילדים בבי"ס ממלכתי דתי בו החליטו להפריד את הבנים מהבנות בכיתות הנמוכות. סיבת ההפרדה היתה למנוע את זליגת ההורים לבי"ס "תורני יותר" הפועל בסמוך.
קל להבין את חששם של ההורים אשר לא רוצים "להישאר לבד" עם אוכלוסייה המוגדרת בפי העם כ"חלשה". אלא שמניסיון רב מאוד ראיתי שהחלטה שכזו, לא רק שאינה עוזרת לביה"ס אלא רק מחמירה עבורו את המצב.
מי שעובר לבי"ס "תורני יותר" עושה זאת לרוב, לא בגלל שאלת ההפרדה אלא בגלל קשיים אחרים כמו מצבו הניהולי של ביה"ס או בגלל האוכלוסייה איתה הוא מעדיף שלא להיות. הסוגיה החינוכית שמפחידה אותו איננה האם בנו בן ה-7 ישחק עם ילדה בת 7, אלא כיצד יגיב כשהילד יגלה שההורים של חברו לכיתה, לוקחים את בנם לבריכה בשבת.
כך שאותו הורה ממילא יעביר את ילדיו. ההפרדה אולי תעכב את זמן ההתלבטות שלו ותגרום לו להמתין שנה או שנתיים, אך בסוף הוא יעבור למקום אחר. יתרה מכך, לפי המחקרים המעטים שכן יש בתחום, עצם ההפרדה תשפיע לרעה על האקלים שמתקשה להתאזן כשיש רק מין אחד בכל כיתה. ובנוסף, התלמידים יפסידו בגללה מספר תקנים ושעות הוראה, שהיו ניתנים להם אם החלוקה בין הכיתות הייתה שווה ולא ע"פ חלוקה מגדרית.
כעת, ממה נפשך: גם מי שעוד התלבט אם להישאר בביה"ס - עכשיו, כשגם האלימות, בעיקר בכיתות הבנים גוברת - בוודאי יעדיף את הממ"ד "התורני יותר". וכשבממ"ד "התורני יותר" תצוץ הבעיה החברתית ושאלת האקלים, הם יבקשו להקים "תלמוד תורה, תורני, תורני יותר" וכן הלאה וכן הלאה.
יותר ויותר אני נתקל במקומות בהם כשעלתה שאלה ההפרדה- בחרו ההורים תומכי החינוך המעורב להתפשר. "הקהילה עומדת בפני פיצול ופילוג. התעקשותכם על כיתות מעורבות תמנע מקבוצה של הורים איכותיים לשלוח את ילדיהם לממ"ד שלנו". - כך נאמר להם, והם השתכנעו. ואכן, ימי שלום ורעות הגיעו לקהילה וחי מחמד עם חרד"ל ומתון עם שמרן ירבוץ. אלא שימים אלו נמשכו לרוב לא יותר משנתיים-שלוש. אותם הורים שביקשו להפריד רק לשם אחווה ורעות, החליטו אח"כ לייסד בי"ס תורני אקסטרה פלוס, או לפתוח תלמוד תורה ייחודי רק לבניהם.
זה קורה עכשיו בקהילה חשובה מאוד בארץ. למרות שהיא ייסדה בתי ספר נפרדים לחלוטין ותורניים במיוחד, זה לא עזר לה, עת פועלת היום קבוצת הורים לפתוח תלמוד תורה על "טהרת הטהרה". במקום אחר בו שוכנים מס' ישובים, נאלצו כולם לותר למען בני ישוב מסויים שביקש את ההפרדה, והנה פתאום, כשהתאפשר לאותו ישוב להקים משהו עצמאי משלו- הוא קפץ על ההזדמנות והותיר מסביבו ממ"דים נפרדים אך ריקים מתלמידים.
למעשה בכל הארץ, הדבר מותיר "אדמה חרוכה" שבה יותר ויותר בתי ספר נשארים נפרדים - רק מפני אלו שכבר אינם לומדים שם יותר.
מי שמתעקש על הפרדה גם בכיתה א', הוא במקרים רבים מידי גם מי שידרוש היבדלות חברתית וכשהיא לא תוכל להיעשות בממ"ד הציבורי (וטוב שכך) הוא יפנה לדרך אחרת. מה שעצוב עוד יותר הוא שגם לאותה משפחה שכבר עברה לחינוך ה"תורני יותר", הדבר לא יבטיח שהילד יצא תורני. במשפחות כאלו, מעבר לרצון לרצות את הסביבה התורנית עומד גם הצורך להשקיט את המצפון ש"עשינו את כל ההשתדלות כדי שהילד יצא תורני". ואולם באמת, הדבר לא תרם לילד אלא בעיקר הכניס אותו תחת מעטה כבד יותר של אפקט החממה.
כולנו רוצים שיותר תלמידים ילמדו בבית הספר, אבל ע"מ למשוך תלמידים צריך בעיקר להשתפר ולהיות טובים יותר, קרי: צוות טוב יותר, מנהל/ת טוב, משמעת, ועד הורים שדואג למסגרות אחה"צ מצויינות, וכו'. אם יש בי"ס נפרד שהוא טוב זה לא בגלל ההפרדה, אלא בגלל הרבה מרכיבים מקצועיים אחרים.
בשביל "להרים" בי"ס צריך להתמקד בסיבות החינוכיות האמיתיות שהעיסוק בהן הרבה יותר קשה ומורכב. המחשבה שהפרדה תועיל ל"שלום הבית" ותביא עוד תלמידים, היא רק אשליה.
הכותב הינו מנכ“ל תנועת ”נאמני תורה ועבודה“