אל תבכה

השבוע נעסוק בנושא טבעי הגורם פעמים רבות למבוכה: הבכי. כשאדם נתקל במראות מרגשים או קשים, או במקרה בו הוא משתתף בהלוויה מסעירה - הרגשות צפים ועולים. אך הרבה פעמים הבכי ממאן להתעורר ולצאת. יש שלא יחושו בכך כל בעיה, אולם ישנם, רגישים יותר, שהדבר מצער ומכאיב להם, הם שואלים את עצמם "האם הלב שלי כזה אטום?!". לאחרונה יצא לי לפגוש לא מעט כאלה.

נחזור מעט אחורה לגן השעשועים כשהיינו ילדים, נפלנו מהנדנדה או מהקרוסלה, ומיד צפה הרגשת הכאב, התגובה המיידית שלנו הייתה בכי, ואכן פצחנו בבכי קורע לב. מכיוון שאף פעם לא נעים להורים לשמוע את הילד בוכה, התגובה הרווחת נעה בין האמירות הבאות: אם הילד הוא קטן - "ילד גדול שלי, לא לבכות, אתה ילד גדול נכון? די לבכות ילד גדול שלי!", אם הילד כבר גדול יגיע המשפט "למה אתה בוכה? מה אתה תינוקת?", ויש גם את מקרה ביניים, במקרה כזה יפנו ההורים לאדם הנמצא סמוך באומרם: "לא אל תדאג משה הוא גיבור, משה לא בוכה, נכון משה? אתה גיבור, לא בוכה!נכון?".

כמעט ולא נשמע תגובה טבעית כמו: "אתה צודק זה כואב, מותר לבכות, כשכואב בוכים". הילד מרגיש את הלחץ שאנו משדרים לו בשעת בכי ומבין - "כנראה שיש אצלי משהו לא בסדר כשאני בוכה, אולי אני בת? אולי אני חלשלוש שבוכה מכל דבר קטן? אם אני רוצה להיות בן ואם אני רוצה להיות גיבור, אסור לי לבכות". כך גדל הילד ומבין שאם יגלה כלפי חוץ בכי, זה יעיד על חולשה.

חשוב לדעת כי עומס רגשי צריך להתפרץ באיזו שהיא דרך, בכי הוא אחד הכלים לשחרור עומס רגשי, רגשות שלא יצאו על ידי בכי בשלב מוקדם, יצאו על ידי כעס בשלב מאוחר יותר. (ישנה עוד דרך והיא ע"י צחוק, הבעיה היא שבדרך כלל מי שמרגיש שהוא לא בשליטה על ידי בכי או כעס, קשה לו גם לצחוק צחוק מתגלגל, כי גם זה לא בשליטה).

לפני כמה שנים, בכו חיילי צה"ל בהלוויה של חבר שנרצח, קצין בכיר הטריח את עצמו להגיד בתקשורת שזה מבייש את צה"ל שחיילים בוכים בהלוויה, כי חיילים צריכים לשדר עוצמה. באופן אישי קשה לי עם התפיסה המוטעית כלפי בכי, כאילו הוא משדר חולשה. אם נסתכל בתנ"ך ובתלמוד נראה גי גם המנהיגים הגדולים בכו, ואפילו לא מעט. דוד המלך הלוחם הגדול בכה והרבה, מי שקורא ספר תהילים מבין מהר מאוד שהמלך האדמוני היה בוכה, מכאב ומהתרגשות. זה לא מנע ממנו להלחם ללא פחד, זה אפילו חיזק אותו.

הגיע הזמן לחזק את התגובה ההורית הבריאה, המקבלת את הבכי כדבר מובן מאליו. להורים אני מציע, לנשום עמוק כשאחד הילדים בוכה, זה בסדר, זו תגובה טבעית ונכונה, אם נפריע לו לבכות בגיל צעיר, יהיה לו קשה להתנהג בצורה טבעית כשיגדל. אפשר להגיד לילד הבוכה: "זה בסדר, אצלנו מותר לבכות, כשתסיים לבכות אשמח לשמוע את מה שתרצה להגיד". בהצלחה.