חדשות כיפה

ראיון עם יחיאל אליאש ז''ל

זהו סיפור על איש עם חלומות שהקים את בני עקיבא. סיפור על איש עם חלומות ואידיאלים, שבשמם החליט לצאת נגד כל המוסכמות ולפעול.


"אני רואה את התנועה היום ומתמלא אושר"


לקראת ועידת "הייחוד והיחד" נערך ראיון עם יחיאל אליאש



זהו סיפור על איש עם חלומות שהקים את בני עקיבא. סיפור על איש עם חלומות ואידיאלים, שבשמם החליט לצאת נגד כל המוסכמות ולפעול.



"נולדתי בט' אייר תרס"ח בכפר קטן בפולניה" יחיאל אליאש מספר, "בגיל עשר אימי נפטרה ממחלה ומצאתי את עצמי מתפקד כהורה לאחי הקטנים. כשהייתי בן 13 יצאתי ללמוד בישיבה רחוקה בביתי. בישיבות של פולין עוצבה השקפתי הדתית – לאומית". בן 17 היה אליאש כשהחליט לעלות לארץ. הוא טען אז שלא מספיק לדבר על ארץ ישראל, צריך גם לעשות. בבחינת לא רק "נאה דורש" אלא גם "נאה מקיים".


בשנת 1925 הגיע אליאש לארץ, ל"מרכז הרב". "למדתי בישיבה ובמקביל המשכתי בחברותי ב"הפועל המזרחי", בה התחלתי לפעול עוד בפולין", הוא מספר, "הלך המחשבה שלי שאותה תקופה היה שארץ ישראל זקוקה ליהודים לומדי תורה, אבל מי שאינו מתעתד להיות ראש ישיבה או רב, צריך להקדיש את כל מרצו וכוחו לבניית הארץ באופן ממשי. בניין הארץ, פירושו ללכת לעבוד בחקלאות ויחד עם זה לשמור על הקשר המתמיד עם הישיבה". מנהיגי "הפועל המזרחי" עודדו אותו לעבור לקבוצה בחקלאות ויחד עם זה לשמור על הקשר המתמיד עם הישיבה". ראשי "מרכז הרב" הבינו גם הם לרוחו, וכך עזב אליאש את הישיבה ועבר לקבוצה חקלאית שהוקמה על אדמות פתח תקווה.


"לא החזקתי שם מעמד הרבה זמן" הוא ממשיך, "זמן קצר אחרי שהגעתי חליתי והרופאים אמרו שאין לי סיכוי לחיות". אליאש החליט שאם נגזר גורלו למות, לפחות שיהיה זה בירושלים", הוא אומר "תוך כדי העבודה הזאת, שנהנתי ממנה, הרגשתי שכוחותיי חוזרים אלי והתחלתי להאמין כי ייתכן שאמשיך לחיות".


בשלהי שנת תרפ"ח (1928) החליט אליאש שהגיע הזמן להגשים את חלומו להקמת תנועת נוער דתית לאומית. הימים היו ימי בניין הארץ, דתיים וחילוניים כאחד עסקו בעבודה חקלאית ובהגנה על הישובים. הזהות הדתית היטשטשה. "היה צורך לפתח את הזהות הדתית ולהחדיר גאווה בלב בני הנוער" אומר אליאש "הכנתי את התוכניות להקמת תנועה ברעיון ה"תורה והעבודה" ופניתי עם הרעיונות לשלמה זלמן שרגאי שהיה באותה תקופה המזכיר הראשי של הברית העולמית לתורה ועבודה".


רבים מחבריו ששמעו על הקמת תנועת נוער דתית לאומית קראו לאליאש "בעל החלומות", אבל הוא אומר שזה לא הפריע לו כי הוא הרגיש שאת חלומותיו יוכל לממש. אברהם קסטנבוים, שהיה באותה תקופה חבר הוועד הפועל של המזרחי, הציע את השם "בני עקיבא". "מה יותר מתאים, משמו של התנא רבי עקיבא שבמעשיו סימל הן את התורה והן את העבודה?" אמר לאליאש, "תלמידיו קיבלו מרבם את אהבת ארץ ישראל בצורה חיה ומעשית ולא כתורה מופשטת, ואנחנו ממשיכי דרכם". השם התקבל, ורעיון הקמת התנועה הועבר לוועד הפועל של המזרחי.


הוועד החליט להתייעץ עם מומחי חינוך, ובישיבה ארוכה, בה אליאש לא הורשה להשתתף, סרבו ראשי הוועד לרעיון הקמת התנועה בנימוקים שאין אדם בעל שיעור קומה המתאים להנהיג בני נוער, גיל העשרה הוא גיל של מרד, והחנוך הדתי דוגל בשמרנות כך שתנועת נוער עלולה לתת פיתחון פה "למורדים". היחיד שתמך באותה ישיבה בהקמת בני עקיבא היה ד"ר סימון, חבר הועד, שאף עזר לאליאש בדרכו החינוכית, כשזה החליט להקים את התנועה למרות הכל.


"הבנתי שאל לי לסמוך על החוגים האלה ושאם אני רוצה שמשהו יזוז, עלי לעשות זאת בעצמי". אמר ועשה.


ביום רביעי, כ"ד באדר א' תרפ"ט (1929) התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא, היו שם תלמידי כיתות ח' של ת"ח מזרחי ותלמידי סמינר למורים של המזרחי, שהחליטו יחד על הקמת תנועת נוער ברוח התורה והעבודה, תנועה שמטרתה לחנך דור בריא ואמיץ, מסור ונאמן לעמו, לארצו ולתורתו, החי מעבודתו ע"פ חוקי התורה.


"אמרתי לחברים הראשונים שהם חלק מתנועת התורה והעבודה שמתפתחת בכל העולם" ממשיך אליאש "רציתי להחדיר בהם את רגש הגאווה ואת התחושה שהם עושים היסטוריה".


וכך היה. במהלך החודשים הקרובים, הגיעו עוד ועוד חברים חדשים. ארגון בני עקיבא קיבל חדרון קטן בבית הפועל המזרחי, ושם ארגנו החברים גינה קטנה עם ירקות – בשביל סעודה שלישית של שבת. הם שמעו שיחות מוסר שנקראו "פעולות", קבעו חוקים וארגנו נשפים בחגים.


"התחושה היתה שכולנו שותפים לדבר גדול" ממשיך אליאש, "אני לא הרגשתי "מעליהם", אלא נתתי את התחושה שכולם שווים". הימים, כזכור, היו ימים בהם "ההגנה" שלטה בארץ, וברוח הימים ההם, נקבע שכל פעולה תיפתח בתרגילי סדר.


עד ל"ג בעומר היו חברים בבני עקיבא כ – 30 חברים קבועים. "החברים היו גם אלו שהחליטו לקבוע את ל"ג בעומר כיום ייסוד בני עקיבא, כחג לתלמידי רבי עקיבא החדשים הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש".


הבעיה של התנועה החדשה היתה דוקא בתחום השירה. אליאש רצה להכניס שמחה וחיים בדמות שירים המשותפים לחברי התנועה, ולא היו שירים בנמצא. "הכרתי כמה שירים מהישיבות בהם למדתי בילדותי", הוא מספר, "אבל זה לא הספיק, וחברים שהיה להם חוש שירה הלכו לבתי מדרש חסידיים ללמוד שירים. קבענו לעצמינו שהשירה צריכה לחנך, ולכן, כשחינכנו להסתפקות במועט שרנו: "כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין בע"ש (לקוח ממסכת "ברכות").


כמה עשרות שנים אחרי הקמת התנועה, ויחיאל אליאש עוצם עיניים ושר את השיר. "אין לי קול מתאים לשירה", הוא מתנצל "אבל זה שיר יפה כל כך שאהבנו לשיר יחד".


הימים שחלפו הביא להתארגנות סניפים נוספים של בני עקיבא. קם סניף בתל אביב, וקם גם אחד בכפר גדעון.


בני עקיבא המשיכה לגדול ולפרוח. חברים המשיכו להצטרף, לקחו חלק מעשי בבניית הארץ ובעזרה לישוב היהודי, התרימו לקופת הקק"ל, והשמחה בזמן הפעולות היתה גדולה. אווירה יחודית של תנועת נוער נוצרה, בנות הצטרפו (בני עקיבא בראשיתה כללה רק בנים), ונדמה היה שהכל צועד בכיוון הנכון.


"ראיתי את הסניף בהתפתחותו" ממשיך אליאש, "וחשבתי שהגיע הזמן להתחיל בארגון גרעין לקבוצות בנ"ע אשר ישמש כמורה דרך לחברי הארגון, כיצד להגשים את הרעיון הלכה למעשה. גרעין זה התחיל בפגישות ובדיונים לגבי נתיבי הגשמה. רציתי לצאת לאותו גרעין חקלאי ולשמש דוגמא לעשיה והמשך הגשמה, וידעתי שאצטרך מישהו שימלא את מקומי בראשות הסניף של בנ"ע בירושלים. החלטתי לחפש מחליף ב"מרכז הרב", המקום אליו הייתי קרוב בדעותי.


"במהלך חיפוש שמעתי על עולה חדש מרוסיה, בעל להט ורצון לפעולה, איש בעל שאר רוח והתלהבות דתית, מוכשר וראוי להיות מחנך בבני עקיבא. השתכנעתי שהוא האיש המתאים. משה צבי נרי'ה היה אותו התלמיד. כשהצעתי לו את התפקיד הוא לא מיהר להשיב בחיוב. ניהלנו שיחות רבות על העניין, הרב נרי'ה חקר ובדק ושאל וחשב עד שהסכים להצעתי.


מבני עקיבא בירושלים עבר אליאש לגרעין שהוקם במרכז הארץ, משם יצא לשליחות בצ'כוסלובקיה הרחוקה, הפך למזכיר הפועל המזרחי בתל אביב, הקים את ארגון אליצור והמשיך לחלום ולהגשים. "איש החלומות" הוכיח שעם נחישות, אמונה ועבודה קשה, אפשר להגשים כל חלום.


"לצערי, לא אוכל להיות עם חברי בני עקיבא בועידה הקרובה" הוא אמר, "אני מרותק למיטתי. אבל כשאני מסתכל היום על התנועה ורואה מה נעשה בה, אני מתמלא גאווה. כשעמדתי אז, במפקד הראשון של התנועה החדשה, קיוויתי שיבוא יום ובבני עקיבא יהיו חברים אלפי בני נוער. היום, כשאני רואה שב"ה זכיתם לרבבות, אני מאחל לכם שתזכו לראות אלפי רבבות של חברים שמגיעים לבני עקיבא ופועלים ברוח התורה והעבודה"



יחיאל אליאש נפטר בז' בתשרי התשנ"ח










עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

פקקים במחסום חיזמה צילום: ללא קרדיט

מאסו בפקקים במחסום: "7 דקות מתארכות לשעתיים"

קרא עוד