ההכתרות של היום הן לא ההכתרות של פעם

טקסי ההכתרה שנעשים בימים אלו בישיבות השונות מעוררים מחדש את הדיון האם המסורת הפורימית הישיבתית אכן ראויה והאם צריך לעשות את זה אחרת

נתנאל לייפר, כיפה
ל באדר א'
,
10 במרץ, 2016 17:31
לימור קטן פרידמן

לימור קטן פרידמןצילום: לימור קטן פרידמן

טקס ההכתרה מחזור סא' בישיבת כפר הרואה החל, התלמידים הנרגשים הציגו את מה שעמלו עליו שבועות ארוכים לקולות הצחוק של התלמידים, אך לפתע באמצעו של חיקוי של אחד הרבנים הודלק האור על ידי ראש הישיבה שהורה לעצור את ההכתרה בעיצומה בשל הפגיעה בר"מ. רק לאחר כמה דקות הצליחו התלמידים לרצות את ראש הישיבה וההכתרה נמשכה.

טקסי ההכתרה מזמינים את התלמידים להפעיל את היצירתיות שלהם מחד אך גם התנגשויות בין התלמידים לבין הנהלת הישיבה בכל הנוגע לתכנים ולצורת הבעה שלהם. פנינו לכמה מחנכים ותיקים כדי לשמוע את דעתם על הנושא על יתרונותיו וחסרונותיו.

"היסטורית, ההכתרות האלה הגיעו מעולם הישיבות הליטאיות שם היה נעשית הכתרת רב הפורים. מאז ומעולם היו כאלה שהתייחסו לזה בביקורת, הרב צבי יהודה לדוגמא, לא הסכים לגישה הזו וטען, כי דברי תורה הם דברים משמעותיים ולא עושים מהם פלפולי צחוק אפילו בפורים" מספר ל'כיפה', ראש הישיבה הותיק של 'נתיב מאיר', הרב מאיר טויבר.

למרות זאת, הוא סבור כי יש בהכתרות חשיבות רבה, "אני מוצא בנושא ההכתרות מקום מאד משמעותי ליצירה, הרבה פעמים תלמידים שעוסקים בלימוד ועניינים של כובד ראש במשך כל השנה יוצרים דברים מצד עצמם וזה דבר מעולה. אם זה נעשה מתוך רצון ליצור אמירה חיובית זה דבר מבורך לכשעצמו וזה דבר חיובי שאנשים קוראים דרור למחשבותיהם", אומר הרב טויבר.

"לפעמים זה גם יושב במקום של חיסול חשבון עם הישיבה ועם המערכת"
(מתוך וידאו לקראת פורים בישיבה)

להכתרה תפקיד חשוב בעיצוב התלמידים

מצד שני הוא מדגיש כי "צריך תמיד לשמר כדי שההכתרה לא תינק את העניין וה"אקשן" שלה מתרבויות חיצוניות, כלומר, חקיינות של תכנים מתוך התקשורת או התרבות איתה התלמידים נפגשים. זה להוריד את ההכתרה למדרגה של כוחות שלילים ונמוכים וזה יכול להיות דבר הרסני", מזהיר הרב טויבר.

גם הרב מיכה קלצהנדלר, ראש הישיבה התיכונית אור עציון, סבור כי להכתרות יש תפקיד חשוב בעיצוב התלמידים, "זה מאד חשוב לתלמידים זה סוג של שיא שהתלמידים בישיבה מגיעים אליו כיוון שהן נעשות בכיתה יב'. זה צורת ביטוי של התלמידים והשארת החותם שלהם". לדעתו להכתרה יש גם את היכולת להאיר על תלמידים שלא בלטו במהלך השנים, "יש בחורים שלא רואים אותם 4 שנים, נחבאים אל הכלים, אך דווקא שם הם מוצאים את המקום והביטוי שלהם. פתאום אתה רואה כוחות שלא היית פוגש ללא ההכתרה".

הרב קלצהנדלר מצביע על כך שההכתרה בעלת משמעות גדולה עבור התלמידים, "התלמידים מצלמים את זה וגם שנים לאחר מכן בפגישות של הבוגרים הם צופים בה, מספרים עליה וצוחקים. זה בונה ומגבש אך לפעמים זה גם יושב במקום של חיסול חשבון עם הישיבה עם המערכת, ההנהלה וחלק מאנשי הצוות שזה דבר שפחות מוצא חן בעיניי".

חוצפה זה קו אדום

גם הרב טויבר מתייחס לנושא החוצפה נגד צוות הישיבה, "חוצפה כנגד אנשי הצוות זה דבר שעבדנו עליו שנים בישיבה. מבחינת כל הרבדים, הלכתי, אנושי ותרבותי זה דבר שלא יעשה. אני מרגיש שיצרנו כאן משהו חדש בשנים האחרונות ואנחנו תמיד מדגישים שאנו "נכנסים" בתופעות אבל לא באנשים, אף אחד לא פחות בן אדם בפורים ויש להקפיד על שמירה על כבודם של כל האנשים", אומר הרב טויבר ומוסיף, "יש כאלה רגישים יותר ויש פחות ולכן אנחנו מאד משתדלים להקפיד וזה קו אדום".

גם הרב טויבר וגם הרב קלצהנדלר מצביעים על שינוי משמעותי מהכתרות שנעשו בעבר בישיבות. "יש תהליך מתמיד בשנים האחרונות בכל ענייני הפורים, התלמידים מוכנים כיום הרבה יותר לקבל את הרגישויות ההלכתיות והאנושיות כחלק מהתכנון. יותר ויותר החבר'ה מזדהים עם זה שאפשר להגיע לרמה של בדיחות ושמחה גם בלי לפגוע ולהרוס", אומר הרב טויבר שמשמש כראש ישיבה כבר שתי עשורים.

הרב קלצהנדלר שמשמש כראש ישיבה בחמש השנים האחרונות ושימש קודם כר"מ עוד 14 שנה נוספות מספר כי לאחר שכמה שנים לא התקיימו הכתרות מסיבות שונות המסורת חזרה אך בצורה טובה יותר, "אצלנו בשנתיים האחרונות, החבר'ה הרימו את הכפפה והיה שיתוף פעולה מדהים עם ההורים של התלמידים, שהיו שותפים והוצאנו תחת ידינו שתי הכתרות באמת ראויות לשמן. הרמי"ם הוותיקים אמרו שלא היו כאלה הרבה שנים גם מבחינת האווירה וגם מבחינת התוכן".

"התלמידים מוכנים כיום הרבה יותר לקבל את הרגישויות ההלכתיות והאנושיות כחלק מהתכנון"
(אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה)

המצב משתפר?

"הגישה של הבנים כיום היא גישה של לראות את הטוב במקום לעשות את הדברים מתוך הומור בריא לא פוגעני, בניגוד לשנים קודמות שאני יכול לומר בכאב, שרמי"ם יצאו מבוישים ופגועים", אומר הרב קלצהנדלר, "הדברים האלה לא קיימים כבר. גם כי אנחנו התעקשנו שהשיח הזה יעשה אחרת ויבוא ממקום שהוא מכבד את הישיבה שאתה נמצא בה ושלא יפגע באנשים".

"אני חושב שהשיח בנושא מאד חשוב, אצלנו כאמור יש התקדמות מאד גדולה בדבר הזה והבחורים באמת מצליחים להביא משהו טוב מתחת ידם. כשאני רואה את הצוות יוצא בשנתיים האחרונות עם חיוך על הפנים אני יודע שהדברים נעשו בצורה מכובדת וזה נותן גם לתלמידים הרבה מאד", הוא אומר בסיפוק.

שני ראשי הישיבה מספרים כי הרמי"ם נמצאים בסוד העניינים של ההכתרה מתחילתה גם כדי לבקר את התכנים, אך לא רק, אלא גם כחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה, כנותני רעיונות וכשותפים.

הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מתייחס לבקשת 'כיפה' לנושא ההכתרות ואומר כי לא נכון להתייחס להכתרה כאירוע העומד בפני עצמו. "מקופלת בתוכה ביטוי של לפחות שלושה עולמות תוכן שונים. מצד אחד, היא מבטאת את סולם הערכים ועולם התרבות של הנערים שמפיקים אותה. מכיוון שעל פי רוב מפיקים אותה תלמידי כיתה יב, הרי שהיא מבטאת את החינוך שהם קנו בפועל במשך שנותיהם בישיבה. מצד שני, מבטאת ההכתרה את יחסם של התלמידים למקום בו הם לומדים, לצוות ולחברה בכלל. אחרון: מצד שלישי, ההכתרה מבטאת את תפיסותיהם של התלמידים גבי שמחה יהודית אמתית ולגבי מהות ימי הפורים", הוא מסביר ומסיק מכך כי "אם יש קושי בהכתרה, עיקר הדיון אינו האם לבטלה או לא, אלא כיצד לטפל בצורה תהליכית בשלושת התחומים הללו, כדי שאירועים שילדינו מפיקים יבטאו עולם תוכן נעלה, אף כי ברוח של חיוך".

לגבי ההכתרה עצמה גודמן מחלק את הנושא לכמה בחינות, "אם ההכתרה היא מופע ראוותני יוקרתי ובזבזני, ברור שהיא מיותרת. מאידך, אם ההכתרה מבטאת שמחה יהודית, כגון באמצעות מבצעי התנדבות, היא כמובן מבורכת. השאלה היכן אנו נמצאים על הרצף שבין שני קצוות אלו. כאמור, אם ההכתרה מבטאת שמחה יהודית זה מצוין. מותר לשמוח ואף להתחפש, ברוח טובה ומבדחת. אך אם היא מורכבת מעלבונות ומפגיעות או מבטאת סולם ערכים מעוות, אזי היא לא קשורה לתוכן הפנימי של פורים, והיא מבטאת חוסר הבנה מוחלט של התלמידים ביחס למהות הפורים ומהות השמחה".

אנחנו לא צריכים להיות הצנזור

גם גודמן סבור כי בשנים האחרונות יש שינוי משמעותי במיוחד בכל הקשור להכתרות, "לשמחתי, רוב המוסדות היום נמצאים במקום אחר ממה שהיו לפני 20 שנה. נכנס דור חדש של רמי"ם שעובדים יחד עם התלמידים; רמ"ים שיש לרובם דו-שיח גלוי עם תלמידיהם. כמובן, לא הכל מושלם, ויש עוד אתגרים וקשיים, אך אין מה להשוות למה שהיה בעבר. בעבר היו מקומות בהם היה מתח קבוע, מובנה, בין הצוות לתלמידים, ופורים נתפס כהזדמנות "להחזיר" לצוות. אך בדור האחרון עמלים בישיבות על טיפוח הקשבה ואמון ולכן הרמי"ם מצליחים להשפיע בצורה רחבה יותר, כולל על חגיגות פורים. כמובן, אנו לא משלים את עצמנו, עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה, אך ההתקדמות גדולה וממשית".

"לעתים יש טעות בהבנת תפקידנו החינוכי. כאילו שתפקידם של התלמידים הוא להפיק משהו פרוע ותפקידם של הר"מים הוא לשקול את ביטול החגיגות. אך האמת אחרת. תפקידינו החינוכי הוא לפעול כדי שהם, באופן עצמאי, ייזמו אירוע ויפיקו אותו עם תכנים רציניים, אף כי בצורה מבדחת ומשמחת. אנחנו לא צריכים להיות הצנזור, תפקידנו הוא לטפח מציאות בה לא יהיה צורך בצנזור", מסיים הרב גודמן.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
אמבולנס של מד"א. אילוסטרציה צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

כדי שתרחיש האימים לא יתממש: הצטרפו לסיוע למד"א

קרא עוד