מכירים את הצליל של האסימון שנתפס במכונה? "גלינג" כזה.
השבוע הרגשתי פיזית את הגלינג הזה בתוך הראש שלי. המטבע הרעיש וגרם לי ממש למצמוץ ומשם גלש לתוך הלב ועטף אותו בחמימות.
כילדה, חניכה בתנועת הנוער בני עקיבא, מעולם לא יצאתי למחנות הקיץ. לא הצלחתי להבין מה טוב בזה, איפה הכיף? וכן, כמובן גם מאוד חששתי. הלינה תחת כיפת השמיים, כל היום להיות בחוץ, וזה קיץ וחם. המקלחות השירותים, להסתכן בלהתעורר מרוחה במשחת שיניים?
לא מצאתי סיבה אחת טובה לצאת לדבר הזה.
לימים נתבקשתי להדריך, עד היום לא ברור לי למה הייתה התעקשות שאני אדריך, במיוחד לאור התנאי המאוד ברור שהצבתי. אני, למחנה, לא יוצאת! נקודה. ובאמת, גם כמדריכה, לא יצאתי.
אבל השבוע, הבכורה שלי יצאה למחנה הראשון שלה.
קיוויתי שהיא לא תרצה, חשבתי שהיא לא תצא. שתתחרט ברגע האחרון.
מהרגע שנפרדתי ממנה בחניית האוטובוס, הייתי מוכנה לקבל ממנה שיחה בכל רגע, "בואי לקחת אותי" "קולות של בכי..." להכל הייתי מוכנה, חוץ מלזה שהיא תהנה.
בשיחה קצרצרה איתה בערב תוך שאני שומעת אווירה טובה ברקע. ילדים ונוער נהנים, רגליים הולכות על חצץ ורוכסנים של תיקי גב נפתחים ונסגרים.
"גלינג" אז נפל האסימון.
הבת שלי איננה אני, היא דומה יותר לאבא שלה ברוב המובנים.
אבל היא לא אני ולא הוא, היא-זו היא.
לאחר נפילת האסימון מתחילה שיחה ביני לביני.
כילדה, מעולם לא חוויתי לינה מחוץ לבית בתנאי שטח. זה תמיד היה מלון, בית ספר שדה.
המחשבה על הלא נודע כילדה, הפחידה אותי, לא הכרתי את התחושה. העדפתי לא להתמודד.
לעומת זאת, הבת שלי כבר חוותה כמה וכמה קמפינגים. היא יודעת מה זה לישון בחוץ, הסביבה, הרעשים, התחושות מוכרות לה. אומנם היא מעולם לא היתה במחנה של התנועה אבל היא לא הרגישה שהיא הולכת אל הלא נודע. הדוגמאות שהיא נתנה לי הבהירו כמה הדבר מוכר לה.
"אמא, זה לא ממש מלתחות..כמו שחשבתי, אנחנו ישנים על אדמה כמו בקמפינג שעשינו בכינרת"
"גלינג" – חשיפה. כמה חשוב שנחשוף את הילדים לחוויות שיכולות לחזק אותם. שיתנו להם כלים להתמודדויות אישיות וחברתיות.
"גלינג"- עצמאות. יוצאים למסעדה, שיזמינו מהמלצר בעצמם.. גלידה? שייגשו לדלפק ויגידו את הבחירות שלהם. קמפינג? שיעזרו בהקמה בפירוק ומה שבניהם.
"גלינג" שיתוף. נוסעים ברכב, לשתף אותם במסלול, בהתלבטויות, בסיבות לפקק, להסביר נהיגה נכונה ובטוחה. שמות של רחובות והבדל בין פניה, השתלבות, צומת.
"גלינג" חיזוק. לתת כלים לחיים, כאלה שהם ממש יזדקקו להם, שיעזרו להם להעצים את עצמם בעצמם, להיות בטוחים, להיות מסתדרים.
"גלינג" ידע זה כח. מהסוג שאנחנו כן היינו רוצים לראות את הילד שלנו משתמש בו, נהנה ממנו.
אני לא זוכרת אם הרגשתי שהפסדתי משהו כילדה. אבל אני כל כך שמחה לראות את הבת שלי מרוויחה. אומנם מעורבים כאן עוד גורמים אבל הידיעה שגם מאמץ לא מבוטל שלי, בכל זאת, יצאנו כמשפחה ליותר מקמפינג אחד וזה אף פעם לא פשוט לי אבל אני מבינה כמה זה כנראה היה ועודנו משמעותי עבור הילדים. אני מבינה שהמאמץ שווה. ובכנות, אני לומדת גם ליהנות מהעניין.
אז, אני לא יוצאת בקריאה נרגשת "צאו לקמפינג". אבל אני כן מזכירה במיוחד עכשיו בחופשת הקיץ.
כמה אנחנו ההורים יכולים לחזק ולעזור לילדים שלנו ולהקל עליהם בעתיד הקרוב והרחוק.
כמה למידה מתוך חוויה היא חשובה לא פחות מלמידה בכיתה.
וכמה כל הכבוד לנו על כל זה.