שנה שלימה אכלתי את כל הבחינות והלימודים האלו וסוף סוף תודה לאל, הגיע כבר החופש הגדול!
מצד אחד אני מה זה שמח, לא שיש לי משהו נגד קימה כל יום בשש וחצי בבוקר, אבל נראה לי שאוכל להסתדר גם עם שינה ללא גבולות
מצד שני ואני לא מאמין שאני בכלל כותב את זה:
קצת מפחיד אותי החופש והידיעה שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה מבלי לדפוק חשבון לאף אחד
בחופש בשנה שעברה למשל, הבטחתי לעצמי שאני הולך לנצל את הזמן הפנוי ובסוף יצא לי כמו גשר המכבייה:
נראה מאוד מבטיח עד שהגעתי אליו ובאמצע החופש אחרי החודש הראשון הכול התמוטט ונפל לי לתוך הפרצוף.
הרגשתי איך האידיאלים שחשבתי שבניתי לעצמי במשך השנה, מתפוררים לי מול העיניים ומעלים סימן שאלה גדול:
באמת עשיתי במשך השנה בישיבה כל מיני דברים רק בגלל שמחייבים אותי, כמו איזה כלב מאולף?
זה באמת מה שאני שווה?
הייתי שמח אם הייתם יכולים לעזור לי לעבור השנה את החופש בצורה אחרת?