החינוך הוא אחת מאבני היסוד של התורה. בכל בוקר בקומנו ממשכבנו אנו אומרים "אשר קדשנו ... לעסוק בדברי תורה". בגמרא אנו מוצאים: "תנו רבנן: האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות" (קידושין דף כ"ט, ע"א). כלומר, יש חובה על אב המשפחה ללמד את בנו תורה, ולהורות לו מקצוע (אומנות). במשך הזמן, משעה שנוצר מצב שבו לא כל אב מסוגל או יכול ללמד את בנו, וכן בשל מציאות שבה היו ילדים יתומים והיה חשש שתישכח תורה, התקין ר' יהושוע בן גמלא תקנה:
אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה. מאי דרוש? ' ולמדתם אותם' - ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? 'כי מציון תצא תורה'. ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך (בבא בתרא דף כא ע"א).
תקנה זו ייסדה למעשה את קיומם של בתי הספר. בראשית הדרך היו בתי ספר בערים הגדולות ומי שביקש ללמד את בנו תורה נדרש לשלוח אותו למרחקים. משעה שהבינו שלא כולם זוכים לחינוך המשיך ר' יהושע בן גמלא ותיקן כי יש להקים בתי ספר בכל עיר וכרך. חובת חינוך הילדים שהייתה מוטלת על האב הפכה גם לחובתה של הקהילה. לא עוד אבא מחנך אלא קהילה מחנכת.
ככל שהקהילה גדלה גדלים גם הצרכים, וכמו שאומרים במחוזותינו "שני יהודים - שלוש דעות". החלו לקום מוסדות חינוך שונים. לכל מוסד אופי מיוחד, ולכל מוסד תפיסה חינוכית מסוימת. קיימים מוסדות שקרובים לבית המגורים ומוסדות שמרוחקים, מוסדות שמאמינים באינטגרציה ומוסדות שמאמינים כי חינוך איכותי יכול להיות רק מתוך היבדלות - סגרגציה, מוסדות שמעמיקים בתחום לימודי אחד ומוסדות שמעמיקים בתחום לימודי אחר. קיומם של בתי ספר רבים ומגוונים מעלה שאלה חדשה - האם חובת החינוך על האב מאפשרת לו גם את זכות הבחירה של בית הספר שבו ילדו ילמד. דהיינו, האם כיון שמוטלת על האב חובת החינוך, בידיו הזכות לבחור את מקום הלימודים.
נראה ששאלה זו כבר עלתה בעבר. הראשונים נחלקו על דבריו של רבא בהמשך הסוגיה: "מתקנת יהושע בן גמלא ואילך, לא ממטינן ינוקא ממתא למתא" (לא מביאים תינוק מעיר לעיר).
הרמב"ם לדוגמה, כותב בהלכות תלמוד תורה כי: "מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק" (הלכות תלמוד תורה, פרק ב הלכה ו), הלכה למעשה, בימינו ניתנת להורה הזכות לבחור את מקום לימודיו של בנו .
בחירת ההורים כוללת תהליך של בחירת בית-ספר בידי משפחתו של הילד. אנו נכנסים ל-"עידן חדש בחינוך, עידן בו הבחירה, כביטוי של חופש אישי וקבוצתי וכשיטה חברתית פוליטית של קבלת החלטות, תהווה מרכיב בסיסי בשיקולים ובהכרעות בחינוך" (אופלטקה, 2003). [1]
הרשויות המקומיות נדרשו לעניין, ויש מבניהן שפתחו את אזורי הרישום, וכך ניתנה לכל הורה הזכות הבסיסית לבחור באופן חופשי את בית הספר עבור ילדיו, דבר שמשפיע על בתי הספר וגורם לתחרות ולצורך בשיווק.
תומכי רפורמת "בחירת ההורים" מאמינים כי מתן בחירה בחינוך יוביל לשיפור איכות החינוך, להגברת מעורבות ההורים במתרחש בבית הספר, לשיפור הישגי התלמידים ולהעלאת שביעות הרצון של השחקנים השונים בזירה החינוכית .
על מנת שתוצאה מעין זו אכן תתרחש, על הורים וילדים לעסוק בתהליך בחירה רציונאלי, שבו יבחנו לעומק את החלופות העומדות לפניהם מתוך כוונה לבחור בבית הספר הטוב ביותר עבור התלמיד.
כיצד בוחרים ומה מניע את האדם בבחירת מוסד לימודים?
המחקרים מצביעים על כך שהגורמים החשובים להורים בעת שהם בוחרים בית ספר קשורים בממדים חינוכיים ודתיים ובנוחות. נמצא כי אצל הורים הבאים מרמה חברתית-כלכלית גבוהה השיקולים העיקריים הם שיקולים חינוכיים וחברתיים, ואילו אצל הורים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה גוברים שיקולי נוחות, בעיקר מרחק בית הספר מהבית (כנעני, 2001).[2]
השאלה אינה שאלת החינוך, אלא שאלה סוציאלית כלכלית ופוליטית. Crittenden (1998) כותבת כי יתכן שחלק מההחלטה נעשה ממניעים של איכות תכניות הלימודים ואיכות המורים, אך יותר מכל היא עניין של מעמד חברתי והדרך שבה תופסים עצמם ההורים כבעלי עמדה בחברה.
כנעני (1998) מצא הבדלים בין שיקולי ההורים הבוחרים בתי-ספר ממלכתיים לאלה הבוחרים בתי-ספר ממלכתיים - דתיים. גורמים חינוכיים הם החשובים במעלה אצל שתי הקבוצות, אולם הגורם הבודד החשוב ביותר הוא שונה. "מרחק בית הספר מהבית" הוא הגורם החשוב ביותר אצל הבוחרים חינוך ממלכתי, ואילו "היות בית-הספר דתי" הוא הגורם החשוב ביותר אצל האוכלוסייה הבוחרת חינוך ממלכתי-דתי. אצל שתי הקבוצות משקלו של המרחק יורד עם העלייה ברמה החברתית-כלכלית.
היימן ושפירא (2003), טוענות כי מדיניות הכוללת מרכיב של בחירת הורים חייבת להביא בחשבון את ציפיותיהם ואת האופי המסוים של המקום, מבחינת החזון החברתי-חינוכי המאפיין אותו ומבחינת התנאים החברתיים והחינוכיים הייחודים הקשורים בו.[3]
טטר ובנימיני (1994), מתקשים לאפיין את אוכלוסיית ההורים כאחידה בשיקולי הבחירה. הם מבחינים בין ארבע קבוצות עיקריות:
1.הורים שלמסורת בית הספר השפעה עליהם ומשום כך יבחרו בו.
2.הורים שפועלים לפי שיקולים קוגניטיביים ומעלים טיעונים הגיוניים כמו כדאיות.
3.הורים שיבחרו כתגובה לדמוי ולסמליות שבית-הספר מפגין ולפי מעמדו בציבור.
4.הצרכנים החדשים שאת העדפותיהם יש לנתח לפני קביעת אסטרטגיה כלשהי לגביהם.
לסיכום, שקולי ההורים מגוונים. החל משיקולי מרחק, דרך שיקולי מעמד חברתי ועד לשיקולים תורניים. המחקר מביא יתרונות וחסרונות לנושא "בחירת הורים". לא ניתן למצוא שיקול מרכזי אחד. יש להדגיש כי הורים מאוכלוסיות חזקות יצאו נשכרים מאפשרות הבחירה יותר מאשר הורים מאוכלוסיות חלשות כיוון שקיים מתאם בין יכולתם של הורים לאסוף מידע תקף על בית-הספר ולעשות בו שימוש מועיל לבין השכלתם ומעמדם החברתי-כלכלי. בנוסף, פעמים רבות שקול הקרבה לבית תופס מקום חשוב בקרב הורים ממעמד חברתי נמוך.
אציין, כי החשש הגדול בבחירת הורים את מקום הלימודים של ילדם הוא מיצירת פערים וחוסר שוויוניות, בהקמתם של בתי ספר ייחודיים והזנחתם של בתי הספר העירוניים. אולם אין כאן המקום להאריך.
לדעתי, השיקול המרכזי בבחירת מוסד לימודים צריך להיות הקשר בין החינוך בבית לחינוך בבית הספר. האם לדעת ההורה החינוך בבית הספר עומד בפני עצמו, ותפקידו להעביר לתלמידים סך מסוים של ידע ולהנחיל להם סל של ערכים ללא קשר למה שנעשה בבית? או שמא בית הספר הוא זרוע ארוכה של הבית, והחינוך בבית הספר אמור לשקף את הלכי הרוח בבית, את ערכיו, ואת השקפת העולם שבו? על בית הספר להתחשב בבית, לבנות עליו ולהעמיק אותו.
השיקול המרכזי בבחירה צריך להיות סביב המשולש: בית ספר, הורה ותלמיד. האם יש חיבור בין הצלעות ועד כמה הוא רופף. בחיבור הצלעות, אני מתכוונת לתפיסה חינוכית משותפת, לתפיסה פדגוגית משותפת ולתפיסה חברתית משותפת. במקרה שמדובר בבחירה בבית ספר דתי אוסיף ואומר, תפיסה דתית משותפת.
הורה שרואה בבית הספר שליח שלו בחינוך ילדיו, ראוי לו לבחור בבית ספר ההולם את ערכיו ותפיסותיו הקיימים בביתו פנימה. לא נכון לנתק בין החינוך הביתי לחינוך הבית ספרי, האחד הוא המשכו ושליחו של האחר.
הכותבת היא מנהלת בית החינוך אמי"ת בנות מודיעין
[1] אופלטקה, י' (2003). לבחור בית ספר: הורים וילדים מספרים על התנסויותיהם בבחירת בית-הספר התיכון באזורי רישום פתוחים, עיונים במנהל ובארגון החינוך, 27 (עמודים 37-62), הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה.
[2] כנעני, ש' (1998). הפריסה המרחבית של מערכת החינוך (הממלכתית והממלכתית- דתית) בירושלים: ניתוח התוצאה הגיאוגרפית של בחירת בית-הספר על ידי ההורים. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". רמת גן" אוניברסיטת בר אילן.
[3] היימן, פ', ושפירא, ר' (2003). בחירת הורים בבתי ספר אוטונומיים כאסטרטגיה להבניה מחדש של מערכת חינוך - המקרה של תל אביב ולקחיו. בתוך: י' דרור, ד' נבו, ור' שפירא (עורכים), תמורות בחינוך (עמ' 103-77), תל אביב: רמות אוניברסיטת תל אביב