פעמים רבות אנו נתקלים בהתלבטויות, פעמים גדולות ופעמים קטנות. רוב הלבטים בחיינו הם סביב הדברים הקטנים; האם לקנות קטשופ של חברה כזו או אחרת, האם ללכת לקולנוע או למסעדה, האם להזמין לשבת את הזוג השקט והמנומס, או דווקא את המשפחה הרעשנית כדי שיהיה לילדים מה לעשות. התלבטויות קטנות כאמור. אך מידי כמה שנים אנו עומדים בפני התלבטויות גדולות יותר. זה מתחיל בבחירת התיכון בו נלמד, ממשיך בבחירה מה לעשות לאחר התיכון, עם מי להתחתן, איזה מקצוע ללמוד ובמה לעסוק, איפה לקנות דירה ועוד ועוד... יש אנשים החלטיים. כבר מרגע שנולדו ידעו באיזה תיכון ילמדו, ובתיכון הם כבר ידעו באיזו מכינה ילמדו ואיזה גיבוש הם רוצים לעבור. אבל, רובם של האנשים נותרים עם הספקות זמן רב. אנשים יכולים להסתובב כמה שנים עד שיחליטו במה יעסקו או היכן ילמדו, זוגות עוברים דירה ועוד דירה עד שמחליטים היכן יקנו את בית הקבע שלהם. היינו חושבים שאחרי שנים של התלבטות - הבחירה תהיה הבחירה הכי נכונה, אבל המציאות מראה, שהעובדה שמישהו מתלבט במשך זמן ארוך לא מעידה כי זוהי בהכרח הבחירה הטובה. לפעמים, ככל שעובר הזמן הבחירה נובעת דווקא מלחצים חיצוניים של הסביבה.
כבר אמרו חז"ל: "אין בעולם שמחה כהתרת הספקות". כל אחד יודע שכאשר יש איזו החלטה חשובה שהוא צריך לקבל, היא יושבת לו על הראש, והוא הוגה בה יומם ולילה. הרגע של הכרעת הספק, רגע הבחירה הוא רגע קסום ומאושר- הנה החלטתי, אני יודע מה אני הולך לעשות, קבלתי כיוון על העתיד שלי.
מדוע אנו מתקשים לקבל החלטות?
לפני כמה חודשים הגיע אלי נער בגיל 16 הלומד בחינוך אקסטרני. הנער שרוי בדיכאון עמוק, הביטוי היחידי שלו מתבצע דרך הידיים. כמובן שלנער בעיות שונות, אך הבעיה המרכזית שלו היא שמעולם לא נתנו לו לבחור. לשאלה הפשוטה, מי בוחר את הבגדים שתלבש בבוקר? הוא ענה: אמא. בחור בן 16 לובש רק בגדים שאמא נותנת לו. אחד התהליכים שהיינו צריכים לעבור יחד, הוא להחזיר לו את היכולת לבחור בעצמו בדברים הפשוטים בחייו.
המקרה הזה הוא כמובן מקרה קיצון, אבל יש בו משהו אמיתי. רובנו מעולם לא התחנכו לבחור. להפך, פעמים רבות הורגלו שאחרים יבחרו עבורנו, ולכן מה הפלא כי אנו מתקשים לקבל בעצמנו החלטות ומעדיפים לדחות את הבחירות האישיות שלנו.
את החינוך לבחירה יש להנחיל כבר מגיל צעיר, אבל הוא מחייב סבלנות רבה ותכנון מראש. אין ספק שהרבה יותר קל, להלביש את הילדים, להחליט לבד מה יהיה מחר לארוחת הצהריים, לבחור בנוכחות ההורים בלבד להיכן נטייל בטיול המשפחתי, אבל ילד שמכתיבים לו את המציאות שלו מא' ועד ת' לא לומד לבחור.
כמובן שישנם דברים שלא נעמיד לבחירתם של הילדים, דברים הנקבעים בצורה שונה בכל משפחה על פי השקפת עולמה, אבל רוב ההתנהלות שלנו מול ילדינו איננה נופלת בקטגוריה זו ואין סיבה שלא נעניק לילדנו את הבחירה.
החינוך לבחירה פרושו כי אני מוותר על הלחץ שלי לבצע מהר, ונותן לילד אפשרות לבחור. מתחילים מהדברים הקטנים, מה אתם רוצים שנבשל מחר לארוחת צהריים? מה אתה בוחר ללבוש- את החולצה הירוקה או את הכחולה? איפה אתה בוחר לשבת ברכב בצד ימין או שמאל? חשוב לתת לילד לבחור גם בדברים הנראים לנו כלא חשובים, בכך נרוויח נעניק לילד את התחושה כי דעתו חשובה וטובה לנו.
ונסיים בקוריוז קצר: ביישובנו הקט, עטרת, השוכן לו בין ישובי בנימין, נפתח דוכן למכירת כיפות. כשאחד מבנינו סיים את הגן אשתי לקחה אותו לבחור כיפה חדשה. כדרכה, היא נתנה לו לבחור איזו כיפה הוא רוצה לחבוש לראשו, אך לדאבונה הוא בחר כיפה מזעזעת (לטעמה). לזכותה יאמר שעד דקות אלו הכיפה מתנוססת מעל ראשו בגאון, ומזכירה לנו את הבחירה שלנו לחנך את ילדינו - לבחור.
הכותב עוסק בייעוץ על פי שיטת מוח 1, ומלמד בישיבה המוסיקלית כינור דוד