עכשיו שזה מאחורינו אפשר לדבר על זה, חגים וילדים, מילא ילדים, תינוקות. כידוע, תינוקות זקוקים לשגרה, יש להם זמנים ברורים של ארוחות ושינה, הם אוהבים את המקום הבטוח והשליו שלהם וכל הפרעה לנ"ל גוררת בכיות, לילות לבנים וחרדת זרים.
עבורנו תקופת החגים היא תקופה נחמדה מאוד, לפעמים מתישה לפעמים משמינה אבל בשביל תינוקות היא פשוט טרפת אחת גדולה. נתחיל בכך שיום אחד קמים ואומרים לעולל בוקר טוב, הולכים לבית כנסת! זוכר? זה המקום שבו שאסור לך להסתובב על הרצפה כי איזה עקב ימעך אותך, צריך להיות בשקט שזה הדבר האחרון שאתה מסוגל לשמור עליו, אי אפשר לישון, אי אפשר להניק (יש כאלה שיחלקו עלי) אין משחקים וצעצועים ועכשיו צריך להיות פה עד אחת בצהרים, תענוג.
מילא ראש השנה, נגיד שהעברנו יומיים של כייף, אבל יום כיפור הוא עינוי אחד גדול עם שובל ריחות של במבה שמרחף לך הישר לתוך האף ובקבוקי שתיה עבשים שפתאום נראים הדבר הכי מפתה ללגום ממנו.
למעשה, מה שהכי הכה בי בתקופת החגים היא העבודה שאין יותר דבר כזה תפילה עבורי. אי אפשר להגיע בנחת ולהתיישב על הכיסא האדום והמרופד, לשיר, להתכוון, לכסות את הפנים בסידור ולשמוע את תקיעות השופר, לייחל לשנה טובה, הפעם הגעתי מיוזעת ומבולבלת, עם ילד עייף שארזתי עבורו חצי בית, השמלה כבר לא נקייה, השיער כבר לא מסודר, אין זמן להתאפר כמו שצריך או לבחור בגדים. הפעם זה פשוט עבר לידי כעוד יום מן המניין.
ואז חברה יקרה אמרה לי דבר יפה. שזאת בדיוק התפילה שלנו. להיות עם הילדים בחוץ, לשמור עליהם, להאכיל אותם, לשחק איתם, גם שהכי בא לנו להתרכז בעצמנו ובתפילה ובמזגן המקפיא של בית כנסת, כמה זה נפלא שהם בריאים, חזקים, שמחים ואנרגטיים, כמה טוב שהם איתנו פה ואנחנו צריכים לדאוג להם גם במחיר של להזיל ריר שהם אוכלים בצום או לרדוף אחריהם בגן השעשועים כי בעצם זה כל מה שביקשנו.
אז בואו נודה על זה ונתפלל ששנה הבאה נהיה בדיוק באותו מצב ושחס וחלילה לא יהיו הפתעות, שכולם ימשיכו להתפתח, לגדול, לאכול במבה וליהנות מהשגרה היפה שלהם.
אחרי החגים שמח!