בפגישה שמסכמת את הליך ההרשמה לאימוץ עד כה, סיכמה נילי בערך כך: 'אתם זוג מרשים עם יכולות והרבה רצון. אני חושבת שהגיל שלכם הוא צעיר מדי בשביל לקבל אחראיות גדולה כמו הורות ובוודאי הורות מאמצת. תלכו לעשות אבחון פיל''ת ואז ניתן לוועדה של משרד הרווחה להחליט אם אתם כשירים לאמץ''.
וכך כשהגיל הממוצע שלנו הוא 27, פנינו למכון פיל"ת שיאבחן אחת ולתמיד את רמת הבגרות שלנו. הגענו למכון פילת התל אביבי קצת חוששים מהלא נודע. תהינו כל הדרך מה צפוי לנו ואיך בדיוק המבחן יאבחן אותנו.
בחלק הראשון נבחנו באותו החדר עם אנשים שביקשו לעבוד באל על ובחברת היי טק יוקרתית. המחשב ירה משימות: להעתיק שורה של צורות, להמשיך סדרות חשבוניות, לענות על שאלות היגיון וחשבון וה' יודע מה בין זה לבין הורות.
בחלק השני הפרידו אותנו מהאנשים החכמים שעושים דרכם לשיאים חדשים ושמו אותנו בחדר מוקף זכוכית מראה. ביקשו שכל אחד יצייר עץ, משפחה, בית. לקחנו נשימה עמוקה ועשינו הכל כמו ילדים טובים. איך מציירים עץ? רגע, בטח אם לא אצייר שורשים, יגידו שאני תלושה, ואם הגזע יהיה עבה מדי או דק מדי... לצייר פירות? כמה? מה זה אומר עלי שאין לי מושג איך לצייר ידיים?
בשלב הבא נתנו לכל אחד תשע תמונות בשחור לבן וביקשו שנכתוב סיפור קצר על כל תמונה. כינור וילד עצוב, אישה על שפת נחל, ספר ליד מנורה. ואז נכנסה פסיכולוגית נחמדה שראיינה כל אחד מאיתנו בנפרד על חיינו עד כה ובסוף הראתה כמה כתמי דיו וביקשה שנגיד מה אנחנו רואים.
בסוף היה ראיון זוגי והתבקשנו להחליט סופית יחד מה הם הכתמים האלה. בשלב הזה של היום היינו עייפים מדי מכדי להמשיך באווירה הרצינית והכבדה והרשינו לעצמנו להגיד לפסיכולוגית מה אנחנו באמת חושבים על הכתמים המוזרים האלה. לסיום החוויה אומר שאם מישהו אי פעם ישאל אותי מי נתן לי רישיון לאימהות, תהיה לי כתובת בתל אביב וקבלה על סך 2000 ש''ח במזומן.