שאלה
שלום!
החגים האחרונים הציפו בי את השאלה של מה בעצם אנחנו עושים?
כל היום ממלמלים פסוקים וטקסטים לא ברורים מה אמור לקרות? למה צריך לקרוא כ''כ הרבה אם העיקר זה הכוונה לא עדיף לקחת כמה פס' מרכזים והתעמק בהם או אולי מדיטציה כזאת..
אפשר להרחיב אבל נראה לי שהעיקרון מובן..
-חיפשתי באתר תשובות ולא מצאתי למרות שחשבתי שזה שאלה מוכרת..אז אם תפנו אתי למקום גם סבבה! תודה רבה!
תשובה
שלום לך,
קודם כל- אני מתנצלת שהתשובה התעכבה כל כך הרבה זמן.
זה מאד לא נעים לחכות, אני יודעת, ובכל זאת מקווה שהתשובה תהיה לעזר גם אחרי הרבה זמן.
אתה שואל על המשמעות של התפילה הכתובה.
וזו שאלה עמוקה מאד.
מהם הטקסטים האלה שאנחנו כל היום ממלמלים בלי יותר מדי כוונה?
הרי בינינו, מי מצליח להתרכז באמת ולהיות לגמרי בתוך התפילה?
ואני חושבת שעצם הבירור שלך מראה שיש בך משהו עמוק שלא מוכן לעשות בלי להבין.
שלא מוכן לחיות בבינוניות, רוצה להתקדם, שואף לחיבור אמיתי בין המעשה לכוונה.
וזה מדהים.
ובתוך כל זה אני חושבת שהגדרת בצורה מדויקת מאד את השאלה שלך-
´מה אמור לקרות?´
ועל זה אני רוצה לנסות לענות.
וזו תהיה תשובה מהמקום האישי שלי, מה זו בשבילי תפילה.
אתה יכול לשאול את השאלה הזו הרבה אנשים ולכל אחד תהיה תשובה שונה בשבילך.
ולכן חשוב שאחרי הכל- תחפש גם את התשובה שלך לשאלה הזו.
אז מה היא תפילה?
תפילה, בשבילי, היא יצירת קשר.
היא היכולת לעמוד מול הקב"ה ולהגיד: ´אני רוצה אותך בחיים שלי!´
זו המהות.
ובשביל ליצור קשר, כל קשר שהוא, חייבים לדבר.
לבטא במילים תחושות, רגשות, מחשבות, רצונות.
זה מהותו של קשר, ובמיוחד קשר עם מי שיצר אותנו ונותן לנו כח לחיות.
אבל כמו כל קשר, לא תמיד בא לדבר...
מכיר את זה?
לפעמים השיחה, גם עם החבר הכי טוב, לא ´מתרוממת´.
יש לפעמים גם דיבורים שנשארים ´סתמיים´ יותר, אין בהם הרבה כוונה.
לפעמים גם סתם מדברים על מזג אויר או איפה כדאי לקנות בגדים.
אז מה, זו הייתה שיחה מיותרת?
ממש לא.
כל שיחה יוצרת קשר.
ואת זה אני מזכירה לעצמי כל פעם כשאני לא מצליחה להתכוון בתפילה.
אני מזכירה לעצמי שיש משהו מהותי בעצם העמידה שלי מול הקב"ה והרצון ליצירת הקשר.
לפעמים יש תפילות מרוממות יותר ולפעמים פחות, ככה זה בחיים.
מה שחשוב הוא שאני עדיין נשארת לעמוד מולו.
זה לגבי מהות התפילה.
אבל שאלת גם- למה צריך כל כך הרבה מלל?
אם הכוונה היא העיקר אז למה שלא נתרכז בפסוק-שניים וזהו?
וזו שאלה טובה.
המילים הללו שאנחנו אומרים בתפילה נקבעו לנו על ידי חז"ל.
והן אלו שנבחרו מכיוון שהן כנראה כמילים המדויקות ביותר ליצירת הקשר.
אלו המילים ש´מפעילות´ את הקשר הזה.
יש בהן גם שבח, גם בקשה וגם הודיה.
יש בהן את כל מה שחז"ל זיהו כמרכיבים הנכונים ביותר ליצירת הקשר עם הקב"ה.
אבל- לא תמיד אנחנו מרגישים את זה ככה.
לפעמים זה סתם מלמול חסר פשר, ואז זה באמת מתסכל.
אז מה עושים?
דבר ראשון- אפשר ללמוד יותר לעומק את מילות התפילה.
יש הרבה ספרים על תפילה:
סידור התפילה- הרב עדין שטיינזלץ, תפילת ישרים, התפילה כמפגש ועוד.
ברגע שלומדים לעומק למה אנחנו אומרים דווקא פסוקים מסוימים ומה המשמעות של הברכות השונות, נוצר חיבור עמוק שמביא ליותר כוונה בזמן התפילה.
ודבר נוסף-
רבי נחמן מברסלב (ובכלל החסידות) לימדו אותנו שיש משמעות לתפילה אישית.
התפילה הכללית היא שלמה, אבל לא תמיד היא מספיקה.
הרבה פעמים יש לנו צורך לדבר עם ה´ במילים שלנו, על החיים האישיים שלנו.
בקשות, רצונות, כמיהות, תחינות..
את כל אלו נכון להכניס בתפילה אישית-
אם בתוך התפילה המסודרת ואם בזמן אחר שאני מקדישה לתפילה אישית (שנקראת ´התבודדות´ אצל רבי נחמן).
אני מאמינה בכל ליבי שהמפגש עם ה´ בזמן תפילה יכול להיות עוצמתי וממלא לכל היום.
רק צריך למצוא את נקודת החיבור הזאת, נקודת הקשר האישי..
שיהיה הרבה ב"הצלחה.
ותתפלל על זה..
ימים טובים,
נעה.
noale@shoresh.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם