בפרק חשוף של הפודקאסט "ניתוח לב פתוח" עם אמילי עמרוסי מבית אתר "כיפה", משתפת הסופרת אלומה לב בקשיים ובשיעורים שלמדה בנישואים לאלמן עם ארבעה ילדים, אחרי שנים של רווקות מאוחרת. בשיחה גלויה היא מדברת על השליחות שבטיפול בילדים שאיבדו את אמם מתוך אהבה ולא רק מתוך תפקיד, ועל ההתמודדות עם אכזבות במסע הפוריות, שמרגישות אחרת כשכבר לא נמצאים לבד במערכה.
"הגעתי לבית קיים עם דינמיקה מגובשת"
לאחר שנים ארוכות של רווקות מאוחרת, אלומה לב מצאה את עצמה עוברת בבת אחת לסטטוס של אישה נשואה בבית עמוס בילדים. היא נישאה לאלמן, אב לארבעה ילדים, המעבר היה חד, מהשקט המוחלט של הרווקות, אל תוך בית עם הרגלים קבועים ודינמיקה משפחתית שכבר הייתה מגובשת בלעדיה.
"אני כן אגיד שבעלי בהתחלה הסביר לי על הבית ועל הילדים ועל מה שהם עברו ומה הם חוו ומי הם ומה הם," היא משתפת בשיחה. "והוא אמר לי בדיעבד, אני לא זכרתי את זה, שהוא העריך את זה שלא אמרתי 'אוקיי, אני יודעת מה לעשות', אלא אמרתי 'אני אלמד, בוא נתחיל ואני אלמד'. וזה מה שעשיתי וזה מה שאני עושה עד היום".
אלומה מספרת כי למרות ששינתה דברים מסוימים בבית שהפריעו לה, היא מבינה שזהו בראש ובראשונה הבית של הילדים. "צריך לדעת שאני לא תמיד במרכז," היא מסבירה, "אנחנו (הזוג) המרכז של הקשר שלנו, אבל בבית ועם הילדים לפעמים לא. וצריך ענווה בשביל זה. לפעמים אני לוקחת צעד אחורה ונותנת לדברים להיות כאילו כמו שהם רגילים או כמו שהם".
לצפייה והאזנה לפרק המלא:
"אני לא תחליף לאמא שלהם"
במרחב שבו חיה משפחה שאיבדה אם, אלומה בונה את מקומה מתוך כבוד עמוק לזכרה של האם הראשונה ומבלי לנסות למחוק אותה. היא הגדירה מול הילדים, שקוראים לה בשמה הפרטי, גבולות ברורים של נוכחות ושותפות. "הבהרתי להם שאני לא תחליף לאמא שלהם, זה ברור," היא אומרת. "אני לא באתי לקחת את המקום של אמא שלהם. לאמא שלהם יש מקום וכבוד, אבל... אז אמרתי לקטן 'מי האמא החורגת הכי טובה?', אז אמר לי 'מי הילד החורג הכי טוב?'".
"אני באיזשהו שלב די מוקדם אמרתי לעצמי, אין להם עוד אמא כרגע בחיים מלבדך," היא משתפת "אין מישהי שעכשיו תדאג לאינטרס שלהם, זאת את. את צריכה לעשות את זה... אני לא עושה את זה כי זה תפקיד, אני עושה את זה כי אני אוהבת אותם".
"זה אותו דבר בהרגשה שאין לי"
לאחר ההמתנה הארוכה למציאת זוגיות, אלומה מוצאת את עצמה שוב בשדה של ציפייה, הפעם לילד משותף. היא מזהה קווי דמיון ברורים בין שתי התקופות, כשהתחושה המלווה היא שוב חוויה של חוסר. "זה אותו דבר באיזשהו אופן, כי זה אותו דבר בהרגשה שאין לי," היא משווה בין המצבים.
למרות הכאב, אלומה מוצאת כי האכזבות במסע הפוריות חוות אחרת מאשר פרידות בתקופת הרווקות, בעיקר בשל העובדה שהיא אינה לבד יותר. "אני אודה לאמת שהאכזבות בפוריות היו קצת יותר קלות, כי יש לך בית מסביב וילדים ושוב, חיים לתפעל," היא מודה. "זה היה קצת יותר קל בבחינה של יש לי במה להתעסק. בפרידות ברווקות זה פשוט, את נכנסת לדירה שגרתי בה, את לבד, השקט מצמית".
