אמילי דמארי, שחזרה משבי החמאס לאחר 471 ימים במסגרת העסקה שנחתמה, הגיבה לפוסט של העיתונאי ערן סוויסה, בו הוא מדבר על המורכבות בכך שהפכו את החטופים ל"סלב", ומעלה שאלה "איך נכון לסקר את החטופים שחזרו?". דמארי הגיבה לו כי הוא צודק במה שכתב, והוסיפה כי אחרי שלושה חודשים בשבי, כאשר היא לא יודעת מה קורה בעולם, אמרה לעצמה כי היא צריכה דווקא אותו.
"חשיפה המהירה עלולה להציג את החטיפה כהרפתקאה"
"כל מילה בסלע. אבל שתדע שאחרי שלושה חודשים בשבי אמרתי לעצמי כ***אמק אני לא יודעת מה קורה בעולם אני צריכה את סוויסה", כתבה דמארי והוסיפה אימוג'י של יד שמזוהה איתה- מאז שחזרה מהשבי עם תחבושת וללא שתי אצבעות, שאיבדה בעקבות ירי במהלך המתקפה בשבעה באוקטובר.
אמילי דמארי ברגע השחרור, צילום: Yonatan Sindel,Flash90
בפוסט שהעלה כתב סוויסה כי יש הסכמה על כך שהחטופים צריכים להישאר מחוץ למדורי הרכילות, אך מה קורה כאשר החטופים בעצמם משתפים פעולה ומעוניינים בחשיפה? "מומחים מזהירים שהחשיפה המהירה במדיה וברשתות עלולה להציג את החטיפה כהרפתקאה. את הנזק הנפשי החטופים ובני משפחותיהם ירגישו ביום שהאופוריה תתפוגג והם יתחילו להתמודד לבד ולחיות עם הפחדים, הסיוטים והזיכרונות מהתקופה הקשה בחייהם", כותב סוויסה.
ערן סוויסה, צילום: Pini Siluk (פיני סילוק)|wikipedia CC BY SA 4.0
"היא לא פליטת ריאליטי, ולא כוכבת רכילות"
"לנו, כעיתונאים, יש אחריות. גם כשהם מבקשים לפרסם את סיפורם, עלינו לשאול: האם אנחנו מכבדים את הגבולות שלהם? האם אנחנו עוזרים להם, או בלי להתכוון מעמיקים את הטראומה", טען סוויסה ושיתף בהתלבטות שהייתה לו, האם לשתף סטורי שאמילי דמארי העלתה ושיתף בהחלטה: "עצרתי. הזכרתי לעצמי: היא לא פליטת ריאליטי, ולא כוכבת רכילות. היא זקוקה לזמן, לשקט, להחלמה. לא לכותרות במדורי הרכילות."