איש התקשורת אברי גלעד הופתע לרעה כששמע כי סטודנטים מחו"ל שגויסו למילואים, לא יוכלו להמשיך את לימודיהם בארץ. הוא סיפר כי בנו של חבר שעזב לימודי רפואה בהונגריה והתגייס, פנה למוסדות לימודי הרפואה בארץ בבקשה להשלים את לימודיו בארץ עקב פספוס שנת הלימודים בחו"ל, ונענה כי הדבר לא אפשרי.
"ככל שיותר מילואימניקים משתחררים, הם מגלים שהמילים היפות וחבילות השי המתוקות נשארות בעזה" אמר אברי במרירות. "בשובם לארץ אותם דפוסים מבאסים של בירוקרטיה נוקשה, של כללים לא מתאימים, פוגשים אותם ומוציאים להם את כל הרוח מהמפרש".
אברי גלעד: "מצפה שכל הדרכים מעזה בחזרה לישראל יוצפו בשטיחים אדומים לחוזרים"
הוא המשיך ותקף, "יש מין כלל בישראל - אם אתה עושה משהו מכל הלב, ידפקו אותך. תשאלו עובדים ועובדות סוציאליים. אם אין לך ברירה מצפונית, ערכית, לאומית, מישהו יגזור עליך קופון. המערכת תזהה שיש לך דברים יותר חשובים מהכסף, ותעקוץ אותך. מחלה נוראה. אבל הפעם אלה לא המתמחים, לא המורים, לא הפסיכולוגים בשירות הציבורי, אלא כל האנשים היקרים האלה, כל הצדיקים שלא ידעו שהם כאלה, כל המתגייסים מהרגע להרגע, כל נוטשי המשרות, הקתדראות, המשפחות, כל אלה שבתוך יום החליפו קיום מחיים אזרחיים רגילים לחיי גבורה והקרבה בשער הגיהינום".
מילואימניקים בקמפוס, צילום: Hadas Parush,FLASH 90
לסיום הוא דרש: "אני מצפה שכל הדרכים מעזה בחזרה לישראל יוצפו בשטיחים אדומים לחוזרים, ושצמד המילים –'חזרתי מעזה' יהיו מפתח קסמים שייקצר כל הליך מסובך, ויהפוך כל עקשנות שרירותית לנחמדות נדיבה, ושמשפחות המילואימניקים יקבלו ביד נדיבה סיוע מכל סוג אפשרי, כי ככה זה צריך להיות משני טעמים: זה מוסרי ואנושי, וכי בקרוב הם עשויים להיות מגויסים שוב, ואם ידעו שאף אחד לא ישפה אותם על ההשקעה, ייתכן שיישארו בהונגריה, ויהיה להם לא נעים קצת, אבל הם לא יצאו עוד פעם פראיירים" מזהיר אברי.