השבת השחורה תפסה כל אחד במקום אחר. הדר מילר, אשת תקשורת דתייה ואמא לארבעה, הייתה באותה השבת בבית בלוד. בבוקר הם התעוררו לאזעקה. "אמרתי לעצמי 'די נו, מה זה עכשיו? שהילדים לא יקראו לי למקלט'", אבל כשהבומים התחזקו היא הבינה שמדובר במשהו רציני. הגברים הלכו להתפלל אצל השכנים ומילר נשארה עם הילדים.
הדר מילר: "השתדלתי כמה שפחות שהילדים ישמע"
"היינו אמורים לעשות סעודה כל הקהילה, אפילו לא שמתי פלטה", משתפת מילר, "לקחנו את האוכל וכל אחד בא עם סיר. כל רבע שעה עוד מישהו מהקהילה הוקפץ. הבנו שקורה משהו ממש רציני". שכנים שהדליקו טלפונים עדכנו את המשפחה שמדובר באירוע רציני, וכבר בשעה עשר שמעו על רצח וטבח נוראי בבתים. "השתדלתי כמה שפחות שהילדים ישמע", מספרת אשת התקשורת.
"עדיין מרגישה שאין לי אוויר"
למרות המצב, לא התלבטה אם לפתוח טלפון. "לא ראיתי דרך שאני מצילה חיים. לא הייתה לי התלבטות, לא ראיתי שום מצב של פיקוח נפש. הפעם היחידה שפתחתי טלפון בשבת מאז הייתה כשעשינו שמירה". למרות העדכונים במהלך השבת, ההלם במוצאי השבת היה גדול: "במוצאי שבת נחשפתי להרבה דברים קשים. זה משהו אחד כשאתה שומע ומשהו אחר כשאתה רואה סרטונים, ראיתי דברים מאוד קשים וזה הלם. לא חושבת שיש מישהו שלא היה בהלם ובשוק, תחושה של חוסר אונים, אי אפשר לנשום. עדיין מרגישה שאין לי אוויר".