במיוחד בימים אלו, רביטל ויטלזון מרבה לשתף בתחושות ובחוויות ההורות שלה. עכשיו, כשבעלה במילואים והיא עם הילדים בבית לבד, צצות התמודדויות חדשות שלא הכירה קודם. ויטלזון כבר רואה את העתיד, והחליטה לכתוב מכתב למי שתהיה הפסיכולוגית של הילדים שלה בעוד עשר שנים. "כשתגיעי איתם למפגש 'אמא הכי דפקה אותנו במלחמה' אני רוצה שתדעי כמה דברים", כתבה.
-
עוד באותו נושאהמחיר הנפשי: קצינת נפגעים לקתה בלבה והתמוטטה
16/10/23 18:47
"אם זה היה תלוי בי, הם לא היו יוצאים מהבית"
"תביני שאם זה היה תלוי בי, הייתי מכניסה את כל הילדים מהדקה הראשונה לממ"ד חשוך ולא יוצאת ממנו עד שזה נגמר", תיארה, "אם זה היה תלוי בי הייתי עוברת איתם חדר-חדר, שיח-שיח, ומסבירה להם איפה הכי כדאי להתחבא. אם זה היה תלוי בי, היינו עושים טסטים על כמה זמן הם יכולים להיות בשקט. אם זה היה תלוי בי, הם לא היו יוצאים מהבית, לא פוגשים חברים, לא היו הולכים למתווה בית ספר".
ויטלזון המשיכה וכתבה, "הם יגידו לך ששכבתי בספה, שבכיתי. אם לא הייתי אוספת את עצמי בשבילם לא הייתי יוצאת מהמיטה, לא הייתי יוצאת מהפיג׳מה, לא הייתי מדליקה אור בבית. אם לא הייתי אוספת את עצמי בשבילם הם לא היו רק רואים אותי בוכה, הם היו רואים אותי צורחת. כמו משוגעת, כי זה מה שנהיה ממני. אם לא הייתי נושכת שפתיים הייתי יושבת מחוץ לבית של החברים ויושבת מחוץ לשער בית הספר עם גז מדמיע, עד שהיו מזמינים לי את כיתת הכוננות. אם לא הייתי מתאמצת בכל הכח, המקרר היה ריק, הכביסה היתה נשארת בארון, לא היה נייר טואלט כי הכל בוזבז על הדמעות שלי".
"תגידי להם שכאב לי לנשום, שכל כמה שעות התלבטתי אם יש לי התקף לב"
ויטלזון סיכמה בפנייה לאותה פסיכולוגית דמיונית: "אז תקשיבי לי טוב, אם אחד או אחת מהחוצפנים האלו מתחיל להעביר עליי ביקורת - תהיי בעדי. תגידי להם שכאב לי לנשום, שכל כמה שעות התלבטתי אם יש לי התקף לב ואני צריכה לנסוע לבית חולים. אחרי שתכילי את הביוב שהם מנקזים עליי ותתקפי ותנרמלי וכל המילים שלכם, את תסבירי להם שלא רק שעשיתי את הכי טוב שאני יכולה, אלא שכל יום עשיתי יותר מההכי טוב שאני יכולה. תהיי בעדי, אל תשכחי מי משלם לך".