גם אם לא הייתה מלחמה עכשיו, הייתי רוצה לראיין את שחר קריספין ואביה טמסוט. היא בחורה חילונית מבית מסורתי, הוא דתי, הכירו במטוס בדרום אמריקה והפכו לאגדה רומנטית. קריספין שירתה בצבא כקצינת מודיעין, טמסוט היה מפקד בתותחנים, וכל אחד מהם יצא לטיול הגדול עם חברים. במטוס לפרו היא ביקשה ממנו להתחלף במקומות כדי לשבת ליד אחת החברות, וכך נפגשו לראשונה.
כך הכרנו
טמסוט והחברים חברו לבנות וטיילו ביחד בדרום אמריקה. "בשלב מסוים אני וחברה תכננו לטוס לקולומביה והוא תכנן להישאר בפרו", מספרת לי קריספין, "ולפני שטסנו הוא שאל אם הייתי רוצה לצאת איתו בישראל". קריספין החליטה לזרום בידיעה שיש לה הרבה זמן להתלבט - עד החזרה לארץ. אלא שאז התכניות השתנו, הבנות לא טסו לקולומביה והמשיכו לטייל עם הבנים, ועד מהרה השניים הפכו לזוג. מאז הם יחד מעל לשנתיים.
פערי הדת לא היוו בעיה גדולה בקשר. "כל אחד יודע לכבד את הצד השני, להבין את המורכבות הזאת. בסוף אני באה מבית מסורתי, אז יש הרבה דברים שחשובים לי גם בלי קשר לאביה". בדצמבר האחרון טמסוט כרע ברך, ובפברואר עלו השניים על מטוס - גם הפעם לדרום אמריקה. ביולי הם שבו ארצה, וקבעו חתונה ל-12.10. "לצערי הרב פרצה המלחמה הזו", היא משתפת, "שנינו קיבלנו ישר צו 8 והתגייסנו". כבר מהרגע הראשון, קריספין הבינה שלא הולכת להיות חתונה רגילה. בשבת בבוקר התעוררה בשעה 11:00, אחרי שכל הלילה עסקה בארגונים לחתונה, למבול של הודעות ושיחות.
שחר ואביה בדרום אמריקה צילום: באדיבות המצולמת
"הדבר הראשון שאמרתי כשקמתי בבוקר היה: יש מלחמה, אין חתונה"
"מלא שאלו אותי אם הוקפצתי, לא הבנתי מה קורה", היא נזכרת, "ואז הייתה אזעקה במעלה אדומים. אמרתי למשפחה שלי: אוקיי, יש מלחמה, אין חתונה. זה היה הדבר הראשון שאמרתי כשקמתי בבוקר". למרות שהבינה כבר בבוקר, עם החתן המיועד - שומר השבת - היא דיברה רק במוצ"ש. "עיבדנו את הדברים, דיברנו עם הרב ושאלנו מה לעשות, כי ידענו שאסור לדחות תאריך של חתונה. היו דיונים אם אפשר בגלל אסון גדול, ובכל מקרה שנינו היינו צריכים כבר ללכת למילואים".
ביום ראשון בבוקר יצא טמסוט למילואים וקריספין התיישבה להתקשר לכל הספקים ולהודיע על דחיית החתונה. הספקים הציעו לקבוע תאריך חדש, אך הזוג החליט שלא. "לא הצלחתי לחשוב על זה", שיתפה, "לא כל כך עיכלתי מה שקורה. היינו מהחתונות הראשונות. כולם היו כל כך בשוק מהמצב, היה ברור לכולם שאין מה לעשות".
"ביום החתונה המיועדת הסתכלנו שנינו על השקיעה ושלחנו אחד לשנייה הודעות"
למרות שהתאריך עבר, קריספין לא לגמרי עיכלה. "מהרגע שפרצה המלחמה אני מרגישה שהזמן עצר מלכת". הימים התקדמו, ולמרות ההודעות והשיחות שקיבלה מהקרובים, היא לא הרגישה את החתונה מתקרבת. "הרגיש לי מציאות אחרת, אני קופצת לתרגיל בצבא וזהו". שחר ואביה החליטו שלא ייפגשו בשבוע שלפני החתונה והשאירו זה לזו מתנות ומכתבים שיפתחו בכל יום עד החתונה. "אחרי שדחינו את החתונה התלבטנו אם להמשיך לפתוח, והחלטנו שכן כי אנחנו לא יודעים מתי נתראה בפעם הבאה, אז שיהיה לנו משהו מנחם בכל הסיפור".
בכל יום פתחה קריספין מכתב נוסף, וראתה איך מתקדמים הימים עד לחתונה - זו שכבר לא תקרה במועד המקורי. "ביום של החתונה הייתה המתנה האחרונה, שהיא הייתה הכי מרגשת", היא משתפת, "היה כתוב במכתב שאנחנו מתחתנים ואיזה התרגשות, שאנחנו מקימים את הבית שלנו. פה הבנתי שזה היה אמור להיות היום, והיה לי קצת עצוב". קבלת הפנים הייתה אמורה להיערך בשעה חמש ורבע, ובשש ורבע החופה - שתוכננה להיות חופת שקיעה. "בשעה שש ורבע כולם בצבא אמרו לי: 'הי, היית אמורה להתחתן עכשיו, לכי לחלון לראות את השקיעה. הייתה שקיעה מושלמת, אז הסתכלנו ביחד, שלחנו אחד לשנייה הודעות 'עכשיו קבלת הפנים, עכשיו היינו אמורים להתחתן'".
ההזמנה לחתונה המתוכננת - שלא התקיימה צילום: ללא
"רוצים שזאת תהיה החתונה שחלמנו עליה"
כשאני שואלת את קריספין אם היא מבואסת, היא מהססת. "אני חושבת שעד עכשיו לא עיכלתי את זה שהתאריך של החתונה עבר. בכנות, לא מצליחה להתבאס. אני יודעת שיש הרבה שהתבאסו, אני חושבת שאני פשוט לא עיכלתי. גם הרגשתי שמשהו כל כך נורא קרה לנו שזה פשוט מתגמד מול הכל". כבר בשבוע הראשון ידעו שיש אופציות להתחתן בתוך הצבא, אבל כשהזוועות נחשפו בזו אחר זו לא הרגישו שהם מסוגלים לחגוג ולשמוח.
את החתונה העתידית הם מדמיינים בדיוק אותו הדבר. "ממש ציפינו כבר להתחיל את הלימודים כזוג נשוי ולחיות ביחד ולבנות את הבית שלנו, אז מצד אחד אנחנו רוצים שזה יהיה ממש מהר, אבל כן רוצים שזאת תהיה החתונה שחלמנו עליה". את השיחה שלנו היא מסיימת עם מסר ברור: "אנחנו העם הכי טוב בעולם", היא קובעת, "אני חושבת שאנחנו צריכים לשמר את כל מה שקורה לנו בזמנים קשים גם לשגרה, זה רק מראה לנו כמה אנחנו חזקים ואף אחד לא יכול לנצח אותנו. אנחנו כאן, ואנחנו נתחתן מיד אחר כך".