ביקורת הפשוטע התחילה לכתוב על פוליטיקה וזה גרוע כמו שזה נשמע

כבר כמה שנים ש"הפשוטע" היא אחת הדמויות הכי אהובות במדינה. עם 300 אלף עוקבים בפייסבוק, מעל 400 אלף באינסטגרם וקבוצת פייסבוק בשם "הפשוטעות" שמחקה אחר סגנון ההומור שלה, אפשר לומר שהפשוטע היא קונצנזוס. למרות שכל הפוסטים שלה כתובים בלשון נקבה ובעלי סגנון נשי ומוחצן, מי שמסתתר מאחורי הדמות הוא דווקא גבר בשם בר אלמליח-דונצוב.

יש סיבה לכך שהפשוטע הגיעה למעמד שהגיעה אליו

היא קלילה, מצחיקה ופונה לקהל הרחב. עוקבים אחריה מכל קצוות האוכלוסיה, ימנים ושמאלנים, מבוגרים וצעירים, אוהבי פרינדס ומעריצי סיינפלד. סוד ההצלחה של הפשוטע, כמתבקש, טמון בפשטות שלה. למרות שמדובר בגבר הומו עם סגנון כתיבה שמבטא זאת באופן מובהק, מאז ומתמיד היא העלתה בדיחות שמדברות לכולם, סיטואציות יום-יומיות מביכות וסיכומים של הסדרות שכולנו צופים בהן. אבל אחרי למעלה מ-6 שנות פעילות, היא החליטה לבחור צד.

זה לא שאסור לפשוטע להחזיק בדעות פוליטיות

יותר מזה אציין, שבתור גבר המשתייך לקהילה הגאה ומתגורר בתל אביב, הדעות הפוליטיות של הדמות די ברורות מלכתחילה, וזה בסדר גמור. ועדיין, הבחירה של הפשוטע להעלות פוסט על המצב במדינה, על יחסה לממשלה המכהנת ועל דעתה על הרפורמות המתבשלות בכנסת, הורס את כל המהות שלה.

באופן כללי, התפיסה שכל אדם עם מספר עוקבים גדול מחויב לחשוף את הדעה שלו ולעשות ממנה עניין גדול מוטעית בעיני, אבל עוד יותר כשמדובר בדמות קומית ואהובה כל כך. הכיף במעקב אחרי הפשוטע הוא ההומור המשעשע שלה, הממים המעולים והאסקפיזם שהיא מספקת. הדבר האחרון שאני מעוניינת לראות כשאני נכנסת לעמוד שלה הוא עוד פוסט פוליטי שמתעסק בהפגנות.

אני בסך הכל מצפה מדמות קומית להיות קומית

אי אפשר להתעלם מהשיח הפוליטי שמלווה את המדינה שלנו בתקופה הזו, ואני לא מצפה מהפשוטע לעשות זאת, אבל מי כמוה כבר הראתה בעבר איך להתייחס לסיטואציות שקורות במדינה בלי להביע דעה בכלל ולהוציא מהן את הצד המשעשע. בסופו של דבר, זה בכלל לא משנה לאיזה צד היא שייכת. כל העניין הוא שאני מצפה מדמות קומית להיות, נו, קומית.