בסוף השבוע האחרון שמתי נפשי בכפי ומרצוני החופשי ובדעה צלולה נסעתי לצפון ביום חמישי בערב. היה פקוק, כמובן, ולח, כל כך לח. אחרי ששרדנו את הדרך, והתורים הארוכים בכניסה לאמפי בקיסריה, וירדנו במדרגות התלולות (תהיתי כמה כואב זה יהיה להתגלגל עליהן) עד שתפסנו את מקומנו בקהל הצפוף והמיוזע, ויכולנו ליהנות מהופעה של הזמר והיוצר נתן גושן, ותאמינו לי, היה שווה את הכל.
נתן גושן צילום: תמר חנן
היו שם שירים מוכרים כמו "כל מה שיש לי", "מה אם נתנשק", וביצוע שלמות לפסקול של הסרט "סיפור אחר" שהלהיב את הקהל. בין לבין גושן שילב דיבורים על חוסר ודאות, על המנהלת מירה שפיגל שנתנה בו אמון מתוך ידיעה ש"משהו יקרה איתי", ואפילו אזכור למקלחות צרפתיות, שלא תדעו מצרות. אחר כך גם לירן דנינו עלה לבמה, והשניים שרו את "נחכה לך" של גושן וישי ריבו. גם אשתו הצעירה, לירון אלביליה, הייתה שם, ולה הוא הקדיש את השיר "שני ילדים בעולם", בזמן שעל המסכים שודר קליפ החתונה של השניים.
צילום: תמר חנן
בין השירים הוא הקפיד להודות לנו שבאנו, "לא מובן מאליו שיצאתם מהבית", וסיפר כמה זה לא פשוט להיות אותנטי. היוצר שפרץ לחיינו לראשונה עם האלבום הראשון בשנת 2011 יודע להופיע ונהנה מזה כל כך. במקצועיות ומסירות מעוררת השראה הוא קפץ על הבמה, מחייך, יצר קשר עין עם אנשים אקראיים בקהל, וברגע נשגב אחד אפילו חטף את אחד מהטלפונים הרבים שצילמו אותו ועשה סלפי, לקול צווחות נערות רבות ומרוגשות.
נתן גושן בהופעה צילום: תמר חנן
בשיר הסיום כולם כבר היו על הרגליים, וגושן, על אדי דלק, שר לנו את הסינגל הראשון מתוך האלבום החמישי, "אני באתי לחלום, אבל הכי בוער לי זה איך אני עובר את היום". מול קהל של אלפים באמפי, ועם אורות מהבהבים ומוזיקה מסממת חושים, הוא הודה לכולם, כולל בורא עולם, ואיחל לקהל הרב שהגיע, "לבחור את החיים המגיעים לו". אני בעד.