מרב ברנר, גרה בהר ברכה, נשואה + 6, זמרת ויוצרת. המנהלת המוזיקלית של להקת הלל – נשות השומרון, מרכזת את מגמת המוזיקה בישיבת אמי"ת חברותא. מופיעה בערבי נשים, כנסים, אולפנות, ביחד עם להקת הלל ולבד. עובדת על מופע חדש שלי, שמשלב את השירים החדשים והישנים וסיפור אישי. לקראת פורים ויום האישה מגישה שיר אישי נשי, "מלכה", שמתאים לכל אישה ולכל יום.
-
עוד באותו נושא"מעריכה את הבטן שלי שנשאה שני ילדים": נעמה דרדיק בראיון מיוחד
08/02/22 11:00
פריט חובה שיש לך בארון?
צעיף – במיוחד עם הרוחות החזקות שיש בהר ברכה – זה פריט חובה כשיוצאים החוצה, וכזמרת אני תמיד צריכה לחשוב איך לשמור על הגרון.
מה הטעות הראשונה שעשית בתחום?
לפני הרבה שנים בתחילת הדרך של "להקת הלל", לקראת יום האישה במועצה אזורית שומרון, רצו המפיקים לתת מזכרת יפה לנשים והציעו לי להקליט כמה שירים עם להקת הלל. קיבלנו תקציב קטן ואני כל כך התלהבתי ורציתי להספיק, בזמן הקצר באולפן, להקליט כמה שיותר שירים – וככה זה יצא. לא נעים לספר שגזרתי את כל הדיסקים שהיו אצלי וכל פעם שמישהי, בהתרגשות, מזכירה את הדיסק הזה אני ממש נבהלת. ב"ה אחר כך הוצאנו עוד 3 אלבומים מדהימים של הלהקה ואין ספק שלמדתי מזה הרבה.
מה את אוהבת בעצמך? מראה ואופי?
ביישנות – אולי אני הפרח הסגור מהשיר החדש "מלכה". בעבר זו הייתה תכונה שמאוד הפריעה לי, מצד אחד אני יוצרת וזמרת ומצד שני כל כך קשה לי להיחשף ולצאת החוצה עם היצירה שלי. הרגשתי שהכל דורש ממני מאמץ גדול - להופיע, להקליט, לפרסם.
מרב ברנר צילום: שירה ביליג
אני רואה שזה משהו שלאט לאט נפתח אצלי ,להופיע, לשיר לקהל, להצטלם – אלו דברים שבהחלט דורשים ממני לצאת מאזור הנוחות שלי. לקראת הצילומים של השיר "תרקוד" היה לי ממש קשה, הרגשתי שאולי זה "גדול עלי". הפעם, עם השיר "מלכה" היה קצת יותר קל, יותר זרמתי,
היום אני אוהבת את הביישנות שבי. כשאני היום עומדת על הבמה מנגנת, שרה מנצחת אני משאירה אותה בצד, אני מרגישה ששחררתי אותה - ואני על הבמה עם כל הלב, אבל ברגע שאני יורדת מהבמה אני מרגישה שאני חוזרת להיות אני, מרב הביישנית. וכשנשים ניגשות בסוף ההופעה להגיד "וואו, איזה יופי", אני מוצאת את עצמי אומרת תודה בביישנות. המעבר הזה נעים לי – אני מרגישה שבהחלט הצלחתי לנצח אותה בתוך היצירה שלי ואני שמחה שהיא חוזרת אלי בחיים.
איך נראה יום העבודה שלך?
אני זוכה לרכז את מגמת המוזיקה בישיבת אמי"ת חברותא כבר הרבה שנים. אני מאוד אוהבת את המקום, הצוות והתלמידים - כיף לי להגיע לשם לפגוש את התלמידים ולקדם אותם כיחידים וכהרכבים. אני מלמדת תולדות המוזיקה – "חולה" על מוזיקה קלאסית וניתוח יצירות.
ביום רגיל אני חוזרת הביתה, אל המשפחה שלי, אבל אם יש חזרה בערב אני מתחילה את היום מחדש – מתאפרת, מתלבשת ומשתדלת להגיע רעננה עם כוחות לחזרה. הרבה פעמים, כשיש הופעות אני נוסעת ישר מהעבודה לבאלנס. יש גם ימים שאני עובדת מהבית בהם אני מצליחה גם לשבת לנגן, לכתוב, ולעבוד על דברים חדשים ולפתח את היצירה האישית שלי. ובסוף אני כל כך אוהבת להיות בבית.
איך נקראת קבוצת הווטסאפ שלך עם עצמך?
שירים וסיפורי לילה ולילה - כשאני לא נרדמת ועולים לי כל מיני רעיונות או מחשבות יפות אני כותבת, מהקבוצה הזו יצאו לא מעט רעיונות ושירים.
מה היא יצירה מושלמת עבורך?
אני ממש פרפקציוניסטית – הכל צריך להיות עד הסוף, אם זה בחזרות להופעה או בהקלטות. הנשים של להקת הלל לפעמים צוחקות (או שלא צוחקות) ומבקשות שאשחרר, אבל עד שמשהו לא יושב טוב אני באמת לא נרגעת. וככה גם עם ההקלטות אני אשמע שוב ושוב ועוד תיקון ושינוי עד שאהיה מרוצה ממש. פעם הייתי ממשיכה אחרי שסיימתי וחושבת: היה אפשר ככה וככה, היום, כשאני עושה כל מה שאני יכולה, אני מרגישה שזה מושלם! או שלפחות למדתי לשחרר ולפרגן לעצמי שזה ככה מושלם.
עד כמה היה טבעי בעבורך לממש את עצמך בתור זמרת דתייה?
בעבר אני מרגישה שזה היה יותר קשה, להגיע לקהל, היום המדיה פתוחה מאד לכל דורש. וכל מי שמעוניין יכול להקשיב ולעקוב. אני מקבלת תגובות חמות על השירים של להקת הלל ושלי גם מחו"ל. זה מרגש שהשירים יכולים לגעת ולהגיע לכל מקום בעולם.
יש נתונים שקיימים ואיתם אני עושה כל מה שאפשר בשליחות שלי ומשתדלת תמיד שזה יהיה בשמחה.
ההופעות רק בפני נשים, ברור שזה מצד אחד מגביל, אבל מצד יש בהם אוירה ואנרגיות אחרות, משהו מרומם, קסום, מיוחד ומאד מחבר. אין כמו ללכת עם חברות להופעה טובה.
אני רואה את זה במיוחד בהופעות של להקת הלל. האנרגיות המשותפות של הלהקה והקהל ההקשבה, החיבור, השירה והתפילה המשותפת של נשים עם נשים או הנערות הוא מאד מרגש ועוצמתי.
ואין כמו החיבוק שאנחנו מקבלות בסוף ההופעה שנותן כוחות לעבור את הנסיעה הארוכה הביתה בשמחה.