משטרת ישראל דיווחה אתמול (ב') על קבוצה של שני מבוגרים וחמישה ילדים אשר נקלעה לחשכה בתוך סבך קנים וקוצים בתוך המים באפלה מוחלטת בוואדי קלט. 11 מחלצים מתנדבים מהיחידה סרקו את הנחל ואיתרו אותם כשהם במצב טוב וסייעו להם לצאת בבטחה אל מחוץ לנחל. אותה משפחה מתבררת כהיא משפחתה של אשת התקשורת אמילי עמרוסי.
עמרוסי סיפרה על חוויותיה מאמש: "היינו שתי נשים, אני ודודה שלי. אני הייתי עם שלושה ילדים, בני 7, 9, 13. והיא היתה עם הבן שלה בן 21. יצאנו מנופי פרת. הסתבכנו בדרך, התחלף לנו המסלול מירוק לכחול אבל התקרבנו לשקיעה אז פשוט המשכנו כדי להגיע כמה שיותר מהר לעין מבוע. הלכנו ממש מהר ולא הרשינו לילדים לעצור בבריכות. עיני נפלה בדרך והתמלאה בקוצים אז עצרנו להוציא לה קוץ קוץ וזה עיכב אותנו עוד". עד שהגיע רגע הדרמה: "ואז פספסנו פנייה בנחל. ולא ידענו את זה".
"החושך הלך וירד ואנחנו רק ניסינו לעוף משם. המסלול היה אמור להיות קצר יותר אבל לא יכולנו לראות סימונים כי כבר היה חושך מוחלט" מספרת עמרוסי. "לילה בלי ירח. היינו רחוקים מכל מקום יישוב. כשניסינו לצאת העמקנו לתוך האזור המסוכן. זה מה שהבנו רק אח"כ. נקלענו למים גובה מותניים, בתוך סבך צפוף של קנים וקוצים, על בולדרים חלקלקים, בחושך מוחלט, כשכל רגע ילד אחר נופל וחוטף מכה וההליכה מאוד קשה. הסוללה בניידים הייתה נמוכה והשתמשנו רק בפנס אחד כל פעם".
עמרוסי ממשיכה לשחזר את הסיפור: "כבר הבנו שחייבים עזרה אבל לקח לנו ים זמן להגיע למקום עם קליטה! ניסינו לצאת מהמים אבל גדות הנחל כבר היו תלולים. מצוק. משכנו את עצמנו מהמים אל המדרון בצדו האחד. פיזית זה היה קשה לאללה".
"מבין חמישה טלפונים, הייתה קליטה רק בשניים. התקשרנו למשטרה ולרבש"ץ היישוב אלון. חיכינו שעתיים לחילוץ כשאנחנו יושבים על סלעים, מתחתינו מדרון של כמה מטרים, שבסופו מים זורמים וסבך הקנים הארור. כל אבן קטנה שהידרדרה עפה למים כי זה היה ממש תלול. השיחים סביבנו רחשו זוחלים. מניחה שזו שעה שנחשים יוצאים.
"שרנו ״הירח משגיח מעל״ ושיר למעלות אשא עיניי אל ההרים. אכלנו מנגו. נרי ראה יותר מדי סרטים והחליט שהוא מדליק מדורה כדי שבחילוץ ימצאו אותנו. כמעט הצית את כל השמורה עד שכיביתי. ההמתנה הייתה, סליחה על הקלישאה, מורטת עצבים ממש. היינו רטובים ומפוחדים ומלאי שריטות ודם (אבל לא פציעות רציניות, רק שפשופים!)".
"פתאום הגיע המשיח" אמילי עמרוסי עם בני משפחתה והמחלצים צילום: יחידת חילוץ מגילות
"פתאום הגיע המשיח" מספרת עמרוסי בהקלה. "שבעה פנסי ראש מההר מעלינו. לקח להם עוד 20 דק להגיע אלינו. הצמידו מחלץ לכל אדם. אנשים שפשוט הזיזו לי רגל רגל כדי שאדרוך נכון ולא אתגלגל למטה. משכו אותנו למעלה דרך הצוקים כמו סנפלינג אנושי. אחד המחלצים היה החבר הראשון שלי מהתיכון! אח"כ הלכנו עוד חצי שעה במישור עד לסוף המסלול. כשהגענו למעלה חיכו שם ניידות משטרה שלקחו פרטים והכי פחדתי שאנחנו בלי מסיכות. הגרוש שלי הביא לנו פלאפל וקולה".
לסיום סיפרה: "היינו אמורים לעשות היום את נחל דוד אבל הילדים אמרו נחרצות: אמא, שום נחל".