מי הכי עצבן את ביבי?
אם יש מישהו שעצבן את נתניהו בכל הסיפור של מחאת האהלים הוא לא אחר מאשר נפתלי בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע. מחאת האהלים שהתגלגלה לצונאמי תקשורתי נגד ממשלת נתניהו כמעט שלא ירדה מסדר היום הציבורי. היא נצחה את משפטו של מובארכ, רצח הרב אבוחצירא, ערעורו של משה קצב ועוד שלל אייטמים שבימים רגילים היו פותחים את מהדורת החדשות. ובכל זאת, היה רגע מסוים שמחאת האהלים דעכה, סימני פילוג התגלו בין מוביליה וההכרזה על האולטימטום לביבי שאם לא ירד למו"מ מול מצלמות - המחאה תימשך -גרמה לרבים להטיל ספק גדול בעוצמתה של המחאה. אלא שאז הגיע נפתלי בנט ואיתו מועצת יש"ע והכותרות ש"גם הימין מצטרף" התפוצצו באתרי החדשות. בלשכת רה"מ זעמו על המתנחלים ועל החייאת המחאה אבל בנט ודיין אמרו: שיקפצו לנו, אם הם מקפיאים אותנו אנחנו ברוטשילד עם אוכלי הסושי, בעלי הראסטות ומעשני הנרגילות.
איך לאכול אותם?
ברוך מרזל שפרש אחר כבוד מאהלי המחאה ברוטשילד בעקבות הודעתו של השר אלי ישי על בנייה בשכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק, עורר במשך כמה ימים סערה בשדרת האוהלים. רבים מאנשי המחאה באים מהשמאל והשמאל העמוק ולא כולם ידעו איך לאכול את נערי הגבעות עם חולצות "תל אביב יהודית" ושלטים כמו "סודנים לסודן". חלק מיושבי האהלים דברו על להוציא את המרזל בכוח הזרוע, באלימות וזעמו על גמגומי מובילי המחאה בהתמודדות מול מרזל ושות'. ואכן, האהל של פעיל הימין הוצת. אחרים דברו על הוקעה פומבית וגינוי בכל ערוץ תקשורת אפשרי. היו גם לא מעט שבחרו לדבר עם אנשי הגבעות. בסוף הוחלט על הודעה שהאהל של מרזל אינו חלק ממחאת האהלים אך לא יעשה דבר כדי לפגוע בו או באנשיו. איכשהו כולם היו מרוצים מההחלטה הזו. נערי הגבעות יכלו להישאר ולהפיץ את משנתם, שמאלני המחאה נופפו בהודעת הגינוי והנהגת רוטשילד לא הייתה צריכה לפנות מתנחלים מהמאחז בשדרה מה שהיה שוב מעורר את זעם הימין.
מאוחדים. כמעט
בשבוע שעבר יצאו חברי סיעת הבית היהודי והאיחוד הלאומי לסיור משותף בגוש עציון לבדוק את מצב הדיור. כותרת הסיור הייתה שמדובר בהמשך הסיורים המשותפים בין שתי המפלגות לקראת האיחוד הגדול שבא יבוא לפני הבחירות הבאות. כצל'ה פיזר חיבוקים לשר הרשקוביץ כאילו אין מחר ואפילו אורי אורבך זכה לחיבוק-חניקה מצד יו"ר האיחוד הלאומי. לאחר מכן נשלחה תמונה מחובקת (שוב) ומחויכת של חברי הכנסת. אלא שמבט מהיר בתמונה מזהה שהאחדות עדיין חסרה בשורות המחנה. שלושה חברי כנסת נעלמו מהסיור המשותף והמאחד: אורלב, אלדד ובן ארי. את האחרון החליף ברוך מרזל שמשום מה נעדר או בחר להיעדר מהתמונה המחויכת.
מתי יונית מקמטת גבות ומתי לא?
ביום הזיכרון התקשורת לובשת פנים זועפות והולכת למחוזות בני ברק ומאה שערים לחפש חרדים המזיזים את רגליהם בדקת הצפירה. מדובר במסורת שנתית הנשמרת באדיקות על ידי עיתונאים וכתבים החרדים לכבודו של היום. אין יום זיכרון בלי צילום של חרדי פוחז וקול מודאג של כתב קמוט גבותהמבכה את השסע באומה. דווקא בגלל זה מעניין לראות את היחס של התקשורת לאותם בעלי מסעדות ומועדונים שפותחים את דלתם ביום ט' באב כמדי יום ביומו. ביום החורבן הזה אין תמונות, אין תוכחה על דרדורה של החברה הישראלית ויונית ממש לא מקמטת את הגבות בדאגה.
עיתונאים נגד מסעדות פתוחות בט' באב
זו הסיבה שהסטטוס של עורך NRG לשעבר, ארנון גל (היום ערוץ 10), צד את עיני: "יש לי בוז עמוק לבעלי מסעדות בתל אביב שהתעקשו להשאיר אותן פתוחות הערב בשביל כמה מאות או אלפי שקלים", כתב גל בזעם בליל ט' באב,"זה לא פחות בזוי בעיני מלפתוח מסעדה בערב יום הזיכרון. גם אם אתה בור ועם הארץ ונטול מודעות היסטורית וכבוד להשפעתה על ההווה של כולנו כאן, תן כבוד לחוק ובעיקר לאנשים אחרים. זה חלק בלתי נפרד מהמהפכה שכולנו מדברים עליה עכשיו".
הסטטוס של גל עורר ויכוח ערני בקיר שלו מצד חבריו ועמיתיו למקצוע כשחלק מהמגיבים טענו שהערבות ההדדית בין דתיים לחילונים בהפגנה הנוכחית לא ממש קיימת. "כשאין התחשבות בשכניך למאהל,לשכונה או לשומרי שבת בשישי בלילה, זו אינה מהפכה אלא רק קתרזיס זמני", כתבה עיתונאית מגלובס מה שגרם לדרור גלוברמן מערוץ 2 להגיב במהירות: "הערב במאהל כמעט כל הגיטרות והדרבוקות נשארו באוהלים, כדי שהחבר'ה הדתיים ירגישו נוח. כמו שאני קצת שמח לראות את שינקין נסגר עם כניסת השבת. וארנון (ארנון גל י"פ) כל מילה בול". ובכן, נאמר זאת כך יונית, יש עיתונאים עם כבוד למסורת.