במסגרת מדורנו החדש בכיפה, ”אזור התעשייה“, נאפשר לכם הצצה מעניינת על הגורמים שפועלים מאחורי הקלעים של תעשיית התקשורת, החדשות והבידור בציונות הדתית. נוציא את הדוסים שמאחורי הקלעים וננסה להבין מאיפה מתחילות הכותרות ומי עומד מאחורי הספינים. השבוע נכיר לכם את משה מאירסדורף, דובר במשרד היח“צ הדתי של זליגר-שומרון ומי שימונה בקרוב לדובר האישי ולעוזר הפרלמנטרי של ח“כ אורית סטרוק.
הג‘וב: משה מאירסדורף, תושב כפר תפוח, נשוי ואב לארבעה בן 35. תקציבאי במשרד זליגר-שומרון תקשורת, שם שימשתי כדובר ארגון רבני ”צהר“, ועד מתיישבי שומרון ובנימין, ועד מתיישבי גוש קטיף, וארגון זכויות האדם ביש"ע. בעוד כשבועיים - דובר של ח“כ אורית סטרוק מ“הבית היהודי“ בכנסת.
איך זה התחיל: למדתי עיתונאות בבי"ס ”כותרת“, עבדתי ככתב מקומון ברשת שוקן במודיעין ואח"כ תקופה קצרה מאוד בעיתון 'העיר' בת"א, שנתיים כע.דובר בעיריית מודיעין, עוד שנתיים במשרד יח"צ של יהושע מור יוסף וערכתי במשך שנה את עלון ”מעייני הישועה“.
ההישגים המרכזיים שלי הם המאבק התקשורתי של 'צהר' נגד סגירת מיזם החתונות שהסתיים בהצלחה אחרי יומיים בהם כל התקשורת עסקה בכך, לגרום לתקשורת לעסוק בתושבי גוש קטיף ומצבם גם 7 שנים אחרי הגירוש כשנדמה שהכל כבר סופר, להציף שוב ושוב נושאי אלימות משטרתית מזעזעים ופגיעה בזכויות אדם דרך אורית סטרוק. העלאת הנושא לתודעה במשך חודשים ארוכים על אש קטנה של ההסכם עם הצלב האדום ומד"א והורדת מגיני הדוד מהאמבולנסים עם ועד מתיישבי שומרון, מאבק שעדיין לא הסתיים כי ההסכם עם הצלב האדום עדיין שריר וקיים.
בגדול, אפשר להגיד שכל נושא שאני מצליח להציף בתקשורת וגורם לשינוי, אפילו קטן, בתודעה הוא הישג וזה יכול לקרות כמעט מדי יום. לשמחתי, זיכה אותי הקב"ה לעבוד עם לקוחות שאני מזדהה איתם אידיאולוגית כך שכל פרסום של אייטם הוא הישג מבחינתי לא רק מהבחינה המקצועית אלא גם מבחינה ערכית.
פספוס אחד בקריירה: כמו ההישגים אבל הפוך- כמעט מדי יום. פספוס אחד זכור היה ניסיון להוציא הצלחה של מאבק נוסף של 'צהר' בשינוי של הרבנות הראשית את קריטריונים למי שמוסמך לערוך חופות שהדירו עד אז את רבני הציונות הדתית. הוצאתי את זה ב'אמברגו' לכולם וכתב אחד שהחליט להתחכם קצת והוציא לפני כולם הרס את כל הפירמידה שבנינו.
רגע אחד לנצור: כתבה לפני חצי שנה בערוץ 2 על טורניר יוליס שהוא טורניר כדורסל שמתקיים כבר 20 שנה עוד מימי גוש קטיף בין קבוצות הנוער של היישובים. להיות שם ולשמוע נערים ונערות שהיו בערך בני 7 כשהגוש נחרב צועקים את שמות היישובים בתור עידוד לקבוצות שלהם, היה מבחינתי הוכחה לעובדה שנזכור ונחזור...העובדה שהכתב התרגש לא פחות ממני הייתה רק תוספת לעניין. כשסיים לצלם בסיום המשחק אמר לי: "זה נראה כאילו תדרכת את כל האולם. כל אחד מבני הנוער שדיברתי אמר לי ש"גוש קטיף חי". (ולמען הסר ספק: לא דיברתי ותדרכתי אף אחד מהם...)
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר: נורא מקצועי יהיה להגיד 'עובר על העיתונים ושומע חדשות'. אבל האמת היא שאני עושה בדיוק את מה שכל אחד עושה. אם אני מצליח לגנוב זמן לכוס קפה עוד לפני היציאה מהבית אני מרגיש שניצחתי את המערכת.
מה אתה הכי שונא בעבודה שלך: שני דברים עיקריים: הראשון, הרדיפה אחרי כתבים ואת הידיעה שאני נתפס לעיתים כנודניק...השני, את העובדה שאין דבר כזה שבחמש נגמרת העבודה כי היא רודפת אחריך לכל מקום ובכל זמן. 24/6.
איך נראית השבת שלך: מעין עולם הבא. הזמן הכי טוב לתת למוח להירגע ולמלא מצברים.
המודל לחיקוי: בגלל שאני עוזב בעוד שבוע את 'זליגר שומרון' אני יכול לכתוב בלי חשש לחנפנות שאמנון שומרון ואיתן זליגר, מכל התחנות עד היום, היו המורים הכי טובים שלי וגם ה'בוסים' הכי טובים שלי. שניהם משלימים אחד את השני ומחפים זה על חסרונותיו של זה...מעבר למקצוענות, היצירתיות והמסירות ללקוח הם פתוחים להקשיב, נותנים אמון ותמיד ידעתי שאני יכול לדבר איתם בצורה הכי פתוחה שאפשר. רק לשם המחשה, עוד לפני שפניתי לאורית סטרוק התייעצתי עם אמנון לגבי המהלך. בעיני זה נדיר שאפשר להרגיש מספיק פתוח להתייעץ עם המעסיק שלך לגבי מעבר למקום אחר.
בקיצור: אמנון זה אח. איתן זה אח. ומשהו חדש מתחיל.
איפה אתה בעוד עשר שנים: דובר שרת המשפטים/בטחון פנים, אורית סטרוק.
איך אתה רואה את מצב התעשייה בימינו: פריחת כלי התקשורת המגזריים (גלי ישראל, בשבע, מקור ראשון, מצב הרוח, כיפה כמובן) בשילוב פריחה של הרצון לעסוק בתחום והתמקצעות בו היא בעיני ברכה גדולה.
הייתי שמח יותר אם היה ניסיון אמיתי לייצר אלטרנטיבה אמיתית לא רק מבחינה לאומית של ימין ושמאל, אלא שכלי התקשורת האלה ייצרו אלטרנטיבה אמיתית גם ברמת המוסר ושמירת הלשון ויוכיחו שאפשר לייצר עיתונאות טובה, מעניינת, מרתקת ורווחית גם בגבולות ה'חפץ חיים'. זה תלוי כמובן גם ביכולתם של הרבנים הפוסקים לדון בהלכות תקשורת והתאמת ה'חפץ חיים' לזירה התקשורתית בדומה למה שעשו בהלכות צבא, כשהתאימו בין ה'משנה ברורה' למציאות הצבאית.