רג'ינה, מלכה בעברית, היא המסעדה הכשרה היחידה במתחם התחנה על קו התפר שבין תל-אביב ויפו, מול שפת הים. הרבה מסעדות ובתי קפה יש באתר הזה, שהיה בעבר תחנת רכבת מנדטורית, ועד היום נשמרו בו הפסים שעליהם נסעו הקרונות וגם קרון ישן שהפך למוזיאון על גלגלים, אבל רק היא מכולם כשרה. וכשרות למהדרין של רבנות תל-אביב יפו והרב גרליצקי. הבעלים אגב הוא חסיד גור. וזו אינה מעלתה היחידה. רג'ינה שוכנת במבנה עתיק שבמשך עשרות השנים הראשונות לקום המדינה, היה קבור תחת הר פסולת של בתי שכונת מנשיה שנחרבה במלחמת השחרור. כאשר הוחלט לפנות את ההריסות הללו, נחשפו מחסנים מתקופת התורכים והבריטים. למרבה המזל הם עברו שדרוג שלא פגע ביופיים האותנטי (חלקם קיימים מ-1857). ברג'ינה השתמרו כתלי האבן המחוספסים, החלונות המקומרים, החצרות והחדרים, מוגנים על ידי החוק לשימור אתרים היסטוריים.
צילום: נעמי גולן
אבל מסעדה נמדדת לא רק במיקום, תפאורה וסיפורי עבר, אלא גם ובעיקר ברמת התפריט. מבחינה זו אין עדיין קונספציה ברורה. כששאלתי, נאמר לי שהמטרה לכוון למטבח ישראלי. אבל כידוע אין דבר כזה מטבח ישראלי - לארץ התנקזו השפעות של המטבח הערבי, הים תיכוני, המזרח אירופאי, הפרסי, הקווקזי, התימני, הארגנטינאי, ועדיין לא נוצרה סינתזה משכנעת למרות כל מאמצי השפים המקומיים.
אז בינתיים ברג'ינה הולכים על מה שרוב הציבור הישראלי מכיר ואוהב: חומוס, טחינה, סילאן וסלמון, סטיק פרגית וקבבים. לא התייפייפות מאסטר-שפית, לא צמחוניות- פלצנית, לא משחקי צילחות אמנותיים. אבל כן אוכל טעים על סף הביתי כמו למשל חצילים קלויים מתובלים בטחינה גולמית עם סילאן וחמוציות, ב-38 שקלים. בשר טחון וצנוברים הממלא מאפה מוארך לצד סלסת עגבניות ב-48 שקלים, פטה כבד עם בצל סגול ועוד. מוכר וחביב כבר אמרתי.
צילום: נעמי גולן
יש גם יוצא מהכלל, אסאדו שהוא ללא ספק מנת הדגל המומלצת, שתזמינו כדי להבין מה קורה לנתחי בקר טובים אחרי בישול ארוך עם סויה וסילאן. המנה הזו מוגשת עם אורז לבן וירקות שורש, וניתן להזמין את הבשר שבה לפי משקל. על 100 גרם מענגים משלמים 40 שקלים ולדעתי אף אחד לא יסתפק במאה גרם בלבד. הזמינו הרבה יותר.
צילום: נעמי גולן
אם תגיעו בחברת ילדים, תוכלו להזמין מהתפריט המבורגר עם צ'יפס וירקות ב-58 שקלים. ואם תעדיפו דגים, דניס שלם אפוי עם עשבי תיבול וירקות קלויים בתנור עולה 120 שקלים. עוד דוגמה לאבסורד של ארץ ים תיכונית שדווקא הדגים עולים בה יותר מאשר הבשר.
צילום: נעמי גולן
לשף חנן אוחיון אני מאחלת שימצא את הסוד המופלא של מעבר מאוסף מנות אקלקטיות למכנה משותף קולינרי שייתן לרג'ינה טביעת טעם מיוחדת רק לו, ולה. היא ראויה לכך.
בערבים נעימים, ובקרוב יהיו כאלה בסתיו, מומלץ לשבת בחצר הפנימית מוקפת הצמחייה הצמודה למסעדה. המקום גם מתאים לשמחות משפחתיות לא גדולות, עד 150 סועדים. במרפסת מקורה ניתן לארח כ-60 מוזמנים, ובחדר פרטי – עד 30. בקרוב ייפתח גם בר יין ויהיה אוכל מוכן לשבת.
אגב, וחשוב לדעת, למתחם התחנה צמוד מגרש חניה ענק ולא יקר.