כבר 42 שנים ששי ספקטור, הבעלים של "הכוורת", עוסק בייצור דבש. מקצוע שהתחיל כתחביב קטן של אביו והפך לעסק רחב ידיים, שכוורותיו משתרעות מצאלים שבדרום ועד אל-רום בצפון הגולן. "הרבה אזורים נפגעו בגלל המלחמה", הוא חושף בכאב לחדשות כיפה.
מהדבש הנמכר למיוחדים ביותר
בתור מומחה דבש אמיתי, ספקטור מספר על הזנים המיוחדים של הדבש בארץ, כאלה שהפכו למבוקשים במיוחד בשנים האחרונות. "בעבר, הדבש הכי נפוץ היה דבש הדרים, בזכות הפרדסים הרבים שהיו בארץ," הוא מספר. "במהלך השנים ניטעו מטעי אבוקדו בסמיכות לפרדסים ומאחר ופריחתם מקבילה, מתערבבים הדבשים משתי פריחות אלה והדבש התכהה. דבש ההדרים הבהיר הפך לנדיר. מכוורות המוצבות בעוטף עזה עדיין נאסף דבש הדרים".
בין הסוגים המיוחדים ששי גאה בהם ניתן למצוא דבש אשל, המגיע מאזור צאלים שבדרום הארץ, ודבש דרדרים מגולן, המפורסם בזכות הארומות העזות והטעמים הייחודיים שלו. זה דבש עם אופי, הוא מסביר בגאווה. "כל דבש, למעשה, הוא תוצר של האזור והפרחים שמהם הדבורים אוספות את הצוף. לכן הטעם והמרקם משתנים בין סוג לסוג".
דבורה צילום: Nati Shohat,Flash90
הרפתקה בגבול הצפון
בעידן שבו המלחמה משפיעה באופן ישיר על לא מעט עסקים, גם שי מצא את עצמו השנה עובר הרפתקה לא פשוטה. הוא הוזמן על ידי חקלאים להכניס כוורות לאזור מטעי אבוקדו סמוך לגבול, היכן שמרבית יצרני הדבש חששו להיכנס בשל הקרבה לסכנה ביטחונית.
"בהתחלה, ניסיתי לעזור להם למצוא דבוראים אחרים," הוא מספר. "אבל אחרי שהם פנו אלי כמה פעמים ואמרו שאף אחד לא מוכן להיכנס, החלטתי שאני עושה את זה בעצמי. אמרתי להם, איפה שהצבא יאשר לכם להיכנס, אני אכניס כוורות. נסראללה לא יבריח אותי". שי הביא לשם כ-1,000 כוורות, גם כשהמצב היה נפיץ ומסוכן, ובכך תרם רבות גם ליבול האבוקדו המקומי.
"בלי הדבורים - היבול יצנח ב-75 אחוזים"
"זה לא רק עניין של דבש," אומר שי. "בלי הדבורים, אין אבוקדו, ואין הרבה גידולים אחרים. הדבורים אחראיות להאבקה של כ-40% מהגידולים בעולם. אם לא יהיו דבורים, היבולים יצנחו ב-75%. זה אחד הדברים שהרבה אנשים לא מודעים אליו – הדבורים הן עמוד השדרה של כל חקלאות המזון שאנחנו מכירים".
שי ספקטור במדי הכוורן צילום: אורן כהן
הקשר האישי לדבורים
שי גדל לתוך עולם הדבורים בזכות אביו, שקנה שש כוורות כתחביב. "הוא התחיל עם זה בתור שעשוע, אבל בסופו של דבר הוא הדביק אותי במחלה," מספר שי בחיוך. "אני התחלתי לקחת את זה ברצינות אחרי השחרור מהצבא, והיום יש לי אלפי כוורות שמפוזרות בכל הארץ. מהדרום ועד הצפון".
הוא מסביר על טעמים ייחודיים של דבש, שלא בהכרח מוצאים בסופרים: "יש את הדבש הדרדרי מהגולן, למשל, הוא דבש עם טעם מאוד ייחודי וארומות חזקות," הוא אומר. "דבש החרובים מאיזור שפלת יהודה, דבש קורנית מאזור ירושלים, ואפילו דבש זעתר מאזור השפלה".
זה בטעם של זעתר?
"זה לא בטעם של זעתר", שי מסביר, "זה לא שאתה מוסיף משהו לתוך הדבש, אלא הצוף שהדבורים אוספות, זה מצמחייה של זעתר בתקופת פריחה, אנחנו קוראים לזה זעתר, כי אם נכתוב אזוב מצוי, כנראה אנשים לא כל כך יבינו".
ראש השנה, צילום: shutterstock
הדבש הנמכר בסופרמרקטים - בדרך כלל שילוב
שי מדגיש את החשיבות של ההיכרות עם הדבש המקומי, במיוחד לאור העובדה שבסופרמרקטים רוב הדבש הוא "בלנדינג" – תערובת של סוגי דבש שונים שנועדו לייצר טעם אחיד. "אנשים קונים דבש בסופר, ולא תמיד יודעים להעריך את הטעמים המיוחדים", הוא מציין.
החנות המיוחדת של שי
מלבד מכירת הדבש דרך רשתות שיווק וייצוא, שי מנהל גם חנות דבש קטנה ואיכותית בכפר רות ליד מודיעין בשם "הכוורת", הפתוחה בימי שישי. בשבועיים לפני ראש השנה, בו דבש תופס מקום של כבוד על השולחן של כל משפחה ישראלית, החנות פתוחה גם בשאר ימות השבוע. "החנות הזו קיימת כבר 22 שנים, והיא הפכה למקום עלייה לרגל עבור אנשים שמחפשים את הדבש הכי איכותי ומיוחד," הוא מספר. "אין פרסום גדול, רק מפה לאוזן, וזה עובד מצוין".
שי ספקטור צילום: אורן כהן
שי מעיד על עצמו כאדם שלא נרתע מאתגרים, בין אם מדובר בגידול דבורים באזורים מסוכנים, או בניהול עסק שצמח ממה שהיה תחביב קטן. הוא ממשיך לנהל את העסק באהבה גדולה, ומאמין שדבורים הן הרבה יותר מספקיות של דבש. "בלי הדבורים, החקלאות שלנו לא תשרוד. אנחנו צריכים לדאוג להן, כי הן דואגות לנו."
העבודה עם הדבורים היא אומנם לא פשוטה, אך עבור שי היא חלק בלתי נפרד מחייו. "כשאבא שלי התחיל עם זה, לא חשבתי שזה יהפוך לדרך חיים," הוא מסכם. "אבל היום, אני לא יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. הדבורים הן האהבה הגדולה שלי, ואני אעשה הכל כדי לשמור עליהן."
