כשחושבים על ט"ו בשבט, אי אפשר שלא לדמיין צלחת גדושה בפירות יבשים צבעוניים. משמשים, צימוקים, שזיפים, פפאיה ואננס הם רק חלק מהיצע הפירות היבשים הקיים היום בשוק. הפירות היבשים הפכו לאחד מסמלי החג המרכזיים ביותר. מנהג אכילת פירות היבשים בט"ו בשבט השתרש ממנהג עתיק של יהודי הגולה לאכול מפירות ארץ הקודש.
בפירות היבשים בדרך כלל יש גופרית
לצורך כך הועברו הפירות מישראל לתפוצות. בתקופה זו, הדרך היחידה לעשות זאת הייתה באמצעות ייבוש. הייבוש הינה טכנולוגיה עתיקה ביותר לשימור מזון ובדרך המסורתית נעשתה על ידי ייבוש איטי תחת השמש. עם התפתחות תעשיית המזון, דרך הייבוש המסורתית בשמש הוחלפה בתהליך ייבוש תעשייתית מהירה הרבה יותר על ידי מכונות והוספת חומרים כימיים.
בתהליך הייבוש המודרני משתמשים בדו תחמוצת הגופרית (E220), לשימור הצבע הזוהר והמושך של הפירות היבשים. חומר זה עשוי לעורר תגובה אלרגית בחלק מהאוכלוסייה, בייחוד כאשר יש נטייה לבעיות נשימה כגון אסתמה. ניתן למצוא פירות יבשים ללא תוספת דו תחמוצת הגופרית בחנויות טבע, במקרה של המשמשים צבעם יהיה חום ולא כתום זוהר. יש לשים לב שחיי המדף של פירות אלה קצרים יותר ויש לצרוך אותם סמוך למועד הקנייה ולשמור במקרר. תהליך נוסף שחלק מהפירות היבשים עוברים הוא הוספת סוכר המעלה את הערך הקלורי, ולעיתים גם קימוח אשר מסוכן לחולי צליאק.
בתהליך הייבוש נהרסים חלק מהויטמינים
הייבוש הכימי ותוספי החומרים המשמרים הופכים את הפירות לאולטרא מעובדים, קטגוריה אשר באופן כללי מומלץ לשלב כמה שפחות בתפריט היומי. בתהליך הייבוש נהרסים חלק מהויטמינים, ביניהם ויטמין C, הפרי מצטמק משמעותית ועקב תוספת הסוכר הערך הקלורי ל-100 גרם עולה.
מעבר לכך, פירות יבשים לרוב יגיעו אלינו בייבוא מחוץ לארץ וזאת בזמן שהחקלאים הישראליים זקוקים לנו בימים מורכבים אלו. אני מציעה לשנות מעט את מנהג העבר ודווקא בט"ו בשבט לתמוך בחקלאות המקומית, לאכול פירות עונתיים בריאים, עשירים בויטמינים, סיבים תזונתיים ובאנטי אוקסידנטים בשילוב עם פירות יבשים טבעיים ללא תוספים או חומרים משמרים. מפירות העונה נוכל למצוא את שלל פירות ההדר, הגויאבה, תותים, תפוחים, אגסים, אפרסמון וקיווי.
הכותבת היא דיאטנית קלינית, מערך פנימי-אונקולוגי במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.