מיזם הכשרות של ארגון רבני צהר ממשיך לתפוס מקום של כבוד ברחבי הארץ, ובמיוחד בבירה. והפעם? איטליה + טאפאס.
בדומה לבניין כלל המושמץ ששוכן לא הרבה יותר מדי רחוק משם, המבנה המעוגל בעל הלוק המודרני ברחוב המלך ג'ורג' 41 בירושלים נחשב גם כן, לפחות בתקופת שנים עברו, לסוג של בית קברות לעסקי אוכל.
כמובן שלא מדובר באותה רמת סיפורים אפלים ואגדות על קללות של רבנים כמו של כלל, אבל עדיין: המקום מעולה - בדיוק מול בית אבי חי ומרחק הליכה מבית הכנסת הגדול, קרוב לביצת עזה וכו' וגם למרכז העיר - כל מה שדרוש כדי להפוך למקום שהוא שלאגר. אבל מסיבות שונות זה לא ממש עבד.
והנה, אחרי אלפיים שנות זכו להם תושבי הבירה במסעדת פלומינו, שיש לה את הכל הנתונים הדרושים כדי לתקוע יתד במקום. ראשית כל הקונספט: מקום שהוא בין מסעדת טאפאס - מנות קטנות שנועדו בעיקר לטעימות, למסעדה איטלקית קונבנציונלית מבחינת גודל המנות. התוצאה? מנות שהן קצת יותר קטנות מהרגיל, אבל גדולות יותר מכמה ביסים - והמחיר בהתאם. וזה לטובה. ניתן להזמין מספר מנות גדול יותר, לטעום יותר, ובמחיר שפוי. תוסיפו לכך את העובדה שהמקום נמצא בפיקוח רבני צהר שליוו את הקמת המסעדה פחות או יותר מהרגע הראשון, ולדברי מנהלי המקום גם זכו מהם לאוזן קשבת, הדרכות, טיפים והקפדות מיוחדות בענייני כשרות גם לקראת חגים ואירועים, ותקבלו בילוי משתלם לדייט הדתי.
התפריט, בהתאם למנות קטנות יותר, מגוון במיוחד. הוא מחולק לחמישה חלקים: פרדו - מנות קרות, קרודו - מנות של דג נא, קאלדו א-פריטי - "חם ופריך", ופסטות ושות'. מי שירצה עוד קצת איטליה יקפוץ גם לעמוד הפיצות השונות, לנו פשוט כבר לא נותר מקום. כחובב כמעט ברמה אינפנטילית של דגים נאים, הוזמנו אחר כבוד מנות הטטאקי טונה, והקרודו דג ים.
בעוד שהטטאקי טונה הציג כיוון חדש ומרענן עם יוגורט וטוויסט של סלסת עגבניות עם טעם חזק של לימון, הקרודו דג ים כבר הוכיח שבפלומינו אוהבים ויודעים להשתמש נכון בלימון: אל הדג צוותו קציפות לימונענע, קצת פרוסות צ'ילי חריף ופחם סומסום שחור. התוצאה היא מנה יפה ושילוב עדין וחצוף של טעמים. ככה מטפלים בד נא, חברים. אגב דגים, הפילטו דה ספיגולי - נתח לברק נאה טבול בחמאת לימון, יין לבן ועוד כמה הפתעות, קיבל ציון גבוה אצל הגברת (לא אחת שמחלקת מחמאות בקלות, יש לציין), כשהמרירות המיוחדת שלו דרשה רגע של הסתגלות, אך עם זאת מדובר במנה שדורשת טעימה לאלו שאוהבים (כמוני) לברק. דווקא מנת הסופלי זעפרן, כדורי ריזוטו צלויים, הייתה טעימה מאוד, אבל לא הביאה איתה טוויסט גדול מדי.
ברולה קממבר, מנה מנצחת צילום: אריאל פלקסין
מה שכן, מעל כולם התנשאה לה מנה קטנה ונחבאת מאגף הפרדו: ברולה קממבר. מה בתיאור? גבינה שרופה, סלט עלים, אגוזים וקרוסטיני. מה בתוצאה? חידוש נהדר, שובב ועשיר של מנה שבמסעדות רבות יוצאת בעיקר שבלונית. יש מליחות מהקממבר, יש מתיקות מהברולה הצרוב שלמעלה, יש חמיצות קלה מהעלים ויש חתיכות קרוסטיני שאוספות את כל הטוב הזה כמו מאמן הגנה בקבוצת ליגת על איטלקית. יופי של מנה.
דווקא תפריט הקינוחים לא היה רחב במיוחד, אך מצד שני בניגוד לשאר התפריט המנות היו גדולות וממלאות כך שאפשר לסכם שזה מתקזז. הקנולי, קינוח סיציליאני שנחשב לאבי קינוחי הגליליות השונות עשה את מה שציפו ממנו: הדגיש את המסקרפונה העשיר שהגיע בתוך בצק פריך, קשה וטוב, כשחדי הלשון גם יידעו להרגיש את מי הוורדים. עוגת הגבינה האפויה עם אגוזי מלך והקרמל המלוח הזכירה לנו כמה כיף זה ממסעדה חלבית שבה יש עוגות גבינה שהן באמת מגבינה ולא מתחליפים.
עוגת גבינה, באמת מגבינה צילום: אריאל פלקסין
הגעתם לירושלים? רוצים לטעום הרבה איטליה אבל לא ליפול לשבלונות של פסטות ודגים על מצע מה-שזה-לא-יהיה במנות גדולות מדי ועדיין להתמלא? קפצו לפלומינו. המזל מתחדש.
מה מי מו: מסעדת שף איטלקית עם מנות ביניים.
העיצוב: מודרני, עם פינות זוגיות נחמדות.
החניה: חינם לסועדי המקום (יש לעדכן מראש).
המנצח: ברולה קממבר. כמה פשוט, ככה עשיר.
המחיר: בינוני - גבוה. הרבה מנות לא גדולות ובמחיר לא גבוה לערב טעימות משביע.
כשרות: צהר