כעת, לאחר שצברנו שעות של תפילה בבית הכנסת הגיע חג הסוכות ובן זוגו חג שמחת תורה, והגיע גם הזמן לערוך חשבון נפש לכמות הממתקים שילדינו צברו במהלך שהותם בין כתלי בית הכנסת. אך לפני כן, אני משחררת צפירת הרגעה לכל הפולנים שביננו. זה בסדר שהילדים אוכלים ממתקים אך זה לא בסדר לחשוב שילדים וממתקים הם שני מילים נרדפות. לכן, אל תגידו שלא קורה כלום אם אוכלים ממתקים פעם בשנה. נו, באמת!? אתם לא רציניים. הם אוכלים ממתקים פעם בשנה!? בואו נעשה חישוב שנתי.
חגי תשרי: בשני ימי החג של ראש השנה, הגעתם לבית הכנסת עם "תיק אוכל" עמוס בכל טוב, רק כי לא רציתם שהתיק של השכן יהיה מתוק יותר. לכן הצטיידתם מראש. ברור שידעתם שהילד לא יאכל אחר כך את סעודת הצהריים החגיגית והמושקעת שטרחתם על הכנתה, אך הבנתם שהעיקר הוא, ש"לא יצאו לו העיניים" מהממתקים של חבריו המתפללים. אחר כך הגיע יום כיפור, שבו התפללתם שרשרוש שקיות החטיפים של ילדכם, לא יפריע ולא ירגיז את שאר המתפללים. כעת בסוכות, אולי ירד היורה, אך הוא לא יפריע ל"חבר השופטים" לצעוד בין הסוכות ולקבל, איך לא, ממתקים. ובשמחת תורה, או אז יעמדו הילדים מתחת לחופת הטליתות ויהיו חשופים למתח של סוכריות. שנאמר: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די". כל זה עוד לפני שהזכרנו את שקית הממתקים שהם יקבלו מגבאי בית הכנסת. וכן את שקיות הטליתות שמבקשות את עצמן להיקרע תחת עומס הסוכריות שהילדים אספו בזמן ההקפות.
שבתות וחגים: גם במשך השנה, משק הסוכר עולה פלאים בכל פעם שמגיעים אל בית הכנסת. קודם כל, כל בית כנסת שמכבד את עצמו מחזיק בהתנדבות, אך במשרה מלאה "דוד מסטיקים" ו או "דוד סוכריות". אורח שנקלע במקרה לבית הכנסת, יוכל לזהות את ה"דוד" התורן לפי התור שמשתרך ליד מקום מושבו. עד כדי כך, שאם אין "דוד" כזה, כנראה שאתם לא בבית כנסת. זאת ועוד. חתן לא יכול להיכנס לחופתו ונער לא יכול לקבל על עצמו את נעם עול המצוות אם בבית הכנסת לא זרקו סוכריות. אם לא הסתפקתם בכך, הילד תמיד יוכל לשיר את "שיר הכבוד", או לפתוח את ארון הקודש ולזכות במנה נוספת של סוכר עם, או בלי צבעי מאכל.
חוגים תורניים: אין מצב שהילד יגיע לחוג תורני בשבת, או במשך השבוע ויצא ממנו ללא שכר הולם בעולם הזה. הוא אמר תהילים? או למד טעמים? למה שהוא לא יקבל משהו טעים?
ואני שואלת:
נכון שכולנו שמענו את הסיפור על התינוק של בית רבן שלמד תורה כשהוא ליקק דבש מהאותיות, ובכל זאת, האם לא לקחנו את זה קצת רחוק מידי?
אם ניתן לילד פרס בגלל שהוא השתתף בחוג תורני, הוא עלול להסיק שככל הנראה מגיע לו פיצוי על כך. תחשבו על זה, כשילד הולך לחוג טניס, הוא לא מקבל ממתק ואילו כשהוא בחוג תורני, הוא תמיד יקבל. לעיתים זה אפילו מובטח עוד בפלייר, או בחוברת החוגים. אם כך, תחשבו על משמעות הפרס מבחינת הילד?
הילדים אוכלים ממתקים "שווים" בבית ובכל בילוי, אך כשהם מגיעים לבית הכנסת הם מקבלים ממתקים פשוטים. כאלה שאתם ההורים התרגשתם כשקיבלתם אותם. כאן המקום לשאול, מי בכלל זקוק לזה? הילדים? או ההורים?
בשורה התחתונה:מומלץ לצמצם כמויות, לדאוג שהממתקים לא יכילו צבעי מאכל ואם חייבים לתת פרס בחוגים התורניים, שלפחות הם לא יהיו ממתקים.
שתהיה שנה טובה ומתוקה.
הכותבת הינה נטורפותית, מייסדת וראש בית הספר "בריאה" במכללת "אורות ישראל", קמפוס אלקנה.